חיפוש:
 מכירות מהעבר  המכירה הבאה
   הבא      הקודם  
  מכירה מס’ 136 - אמנות ישראלית ובינלאומית - חלק א - 30.1.2010
148
אריה ארוך
1974 - 1908
דמויות בבית כנסת, 1955-56,
שמן על בד, 61X46 ס”מ,
חתום ומתוארך.

ספרות: גדעון עפרת, בספרייתו של אריה ארוך, הוצאת בבל, עמ’ 71 (מצולם)
ספרות ותערוכה: פרופ’ מרדכי עומר, אריה ארוך, מוזיאון תל-אביב, פברואר-מרץ 2003, עמ’ 187 (מצולם).

מקור: אוסף הפניקס הישראלי.

למטה, חרט ארוך ”56”, אבל מימין רשם ”א.ארוך 55”. נתפשר, אם כן, על התאריך 1956-1955. באיזה בית-כנסת מדובר? קשה לדעת, ובהחלט ייתכן שמדובר בארכיטיפ של ”בית-כנסת”. בה בעת, נציין: ב- 1960 צייר ארוך את ”בית-כנסת בראשון לציון”, ולפיכך, יש מקום להנחה הבלתי מוכחת, שגם בית-הכנסת הנוכחי קשור לזיכרון רחוק של בית תפילה במושבה. מה גם, שרישומי ההכנה לציור הנוכחי (שנוצרו ב- 1953 ואשר נמצאים בעיזבון ארוך ובאוספו של החתום מטה) מייצגים את בית-הכנסת (עם כיפה לראשו, להבדיל מהגג המשולש שבציור הסופי) כניצב בקצהו הרחוק של כביש צר וארוך עם קומץ בתים נמוכים משמאל ושני עמודי חשמל מימין ועם דמויות, מכונית ועגלה רתומה לסוס המהלכים-נוסעים כולם על הכביש. ובמילים אחרות: מראה של עיירה יותר מאשר מראה עיר. זהו ציור ידוע של ארוך, שפיאר לאורך שנים את אוסף יוסף חכמי ב”הפניקס הישראלי”. מלבן אדום, המצויר בלב המלבן הכחול של הבד, מפגיש אותנו עם שני צבעי היסוד המנוגדים שלא נתנו מנוח לאריה ארוך לאורך כל יצירתו: החם (האדום) והקר (הכחול), הקרוב והרחוק, היצר וההכרה. זוהי השניות המסגירה את ניגודי אישיותו המורכבת של הצייר הנפלא הזה, מי שלא זכה להערצה בתקופת חברותו ב”אופקים חדשים”, אך מאוחר יותר, זכה להפוך גיבורה הראשון במעלה של ההפשטה הישראלית, לפחות בכל הקשור להשפעתו על אמנים צעירים. בראש המלבן האדום סימן ארוך את בית-הכנסת באמצעות מנורת שבעת הקנים, ובתחתית המלבן סימן-חרט שתי ילדות. מן הסתם, אלו הן ילדות שפסעו באותו כביש במושבה (והשוו לשתי הילדות שנחרטו בציורו האחר של ארוך מ- 1955, ”ילדות בגן העיר”). מבט בוחן יאתר ילדה נוספת מימין לשתיים, ודמויות נוספות שעליהן שרבט ארוך ”מחיקות”. מבט מדקדק אף יותר לא יחמיץ את הדמות האנונימית המציצה מחלון בית-הכנסת. החריטות-שריטות מתפקדות כאן באופן שלא תפקדו קודם לכן ביצירת ארוך, זו שהחלה ברישום-שריטה (באמצעות גב-המכחול) בציורים מתיילדים שצייר הצייר ב- 1953, עת שימש כמזכיר שני בשגרירות הישראלית במוסקבה. עתה, ב- 1955, התגורר ארוך בירושלים, מכין את תערוכת היחיד הפורצת שלו שתוצג באותה שנה במוזיאון תל-אביב (בית-דיזנגוף). זו תהייה התערוכה בה תתגלה, בין השאר, זיקתו של ארוך לבית אבא (”דיוקן אבי האמן”) ולמסורת היהודית (”משה רבנו בסראייבו”). בהתאם, החריטות-שריטות הנוכחיות משרבטות אורנמנטיקה עממית מסביב למלבן האדום וכופות על המראה נוכחות של ”כתובה” או של קישוט חג יהודי. שפת ההתיילדות של ארוך חייבת לפאול קליי, מי שסגנונו אומץ להפשטה של ציורי ארוך עוד לקראת 1949, אותה שנה בה נכח קליי גם בציורי אהרון כהנא ומשה קסטל, אנשי ”אופקים חדשים”. ”תמיד ראיתי את פאול קליי כמורה שלי, ולא היה צייר שנהיתי אחריו יותר ולמדתי ממנו יותר מאשר מקליי.” – יספר ארוך ב- 1972 לאדם ברוך. עתה, עממיות וביתיות ”יהודית” מוזגו בשרבוטים הילדותיים, שבאמצעותם שב ארוך לזיכרונות אישיים מעברו. נושא בית-הכנסת, נוסיף, ימשיך ללוות את ארוך בעתיד (”בית-כנסת”, 1961), גם אם צורת לוחות-הברית תמיר את צורת המנורה בראש הגג. מלבד יופיו של הציור הנוכחי וחלוציותו המופתית בהפשטה הישראלית, ראוי ארוך להערכתנו בזכות תעוזתו להפגיש באמנות הישראלית אוונגרד ומסורת יהודית. ב- 1955 לא היה זה עניין של מה בכך.
גדעון עפרת
$ הערכת מחיר: $80,000 - 60,000
נמכר: $62100
* מחיר כולל עמלת קונה


הקודם הבא
© All Rights Reserved תירוש – חבצלת השרון 35 (כיכר דה שליט) הרצליה פיתוח 4664130, ישראל. טל': 972(0)9-9509893 פקס: 972(0)9-9509895 דוא"ל: art@tiroche.co.il תירוש