אופקים חדשים

3/09/2019

קבוצת “אופקים חדשים” נוסדה עם קום המדינה ב-1948 על ידי 15 מטובי האמנים בישראל. שלושת מקימי הקבוצה והאמנים המזוהים ביותר עם הקבוצה הם יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. בנוסף חברי הקבוצה כוללים את האמנים הידועים אריה ארוך, יוחנן סימון ופנחס אברמוביץ. שנות הפעילות של הקבוצה היו בין השנים 1965-1948. הקבוצה הביאה השפעות בינלאומיות לאמנות המקומית וכמו כן הקבוצה דגלה במגמת ההפשטה. הסגנון של הקבוצה נע בין הלוקאלי לאוניברסאלי. “אופקים חדשים” היא שהכניסה לאמנות המקומית את האמנות המופשטת בשנות החמישים וראשית שנות השישים. האמנים הבולטים בקבוצה המשיכו ליצור ולהשפיע בשדה האמנות והמורים שבהם העבירו האלה את השפעתם האמנותית בהוראה. שטרייכמן, זריצקי וסטימצקי נחשבים לאבות המייסדים של האמנות המודרנית בארץ ישראל ודורות של אמנים התחנכו על סגנונם האמנותי. במהלך השנים הקבוצה קיבלה מעמד קנוני מבוסס כמי שכוננה וייצגה את המודרניזם בהיסטוריה של האמנות המקומית.
אביגדור סטימצקי הרבה לצייר בצבעי מים בגווני פסטל בהירים ובצבעי שמן בהירים ושקופים. ביצירותיו עם הזמן פינה הציור הפיגורטיבי את מקומו לציור מופשט עד להפשטה גמורה. סטימצקי זכה בפרסים רבים על יצירתו, ביניהם פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (1941, 1956), פרס סנדברג לאמנות ישראלית מטעם מוזיאון ישראל (1976) ועוד. יחזקאל שטרייכמן הוא אחד מאבות “ההפשטה הלירית” בישראל, שחיברה את הציור הישראלי עם המגמות העולמיות ועם אסכולת פריז בפרט. במהלך שנות השלושים צייר שטרייכמן בעיקר נושאים מסורתיים ופיגורטיביים, ולאחר מכן הרבה לצייר פורטרטים של רעייתו, צילה. ביצירותיו ניכר החיפוש שלו אחר הפשטה ומשיכות המכחול העזות והאקספרסיביות. שטרייכמן זכה בפרס דיזינגוף היוקרתי שלוש פעמים (1944, 1954 ו-1969) ובשנת 1990 היה שטרייכמן חתן פרס ישראל. יוסף זריצקי הוא האמן המוביל מבין חברי קבוצת “אופקים חדשים” וב-1959 זכה בפרס ישראל. עד מותו המשיך ליצור בסגנון המופשט הלירי בעיקר תוך שימוש בצבעי מים. לאורך השנים התבלט זריצקי לא רק כצייר מוצלח אלא גם כמתווה דרך בזכות כשרונו ואישיותו הדומיננטית. הוא נחשב לאחד האמנים שהשפיעו במידה הרבה ביותר על הציור הישראלי.
בספר ‘אופקים חדשים: הולדת ההפשטה באמנות הישראלית’ משנת 1980 כתבה גילה בלס: “אכן, “אופקים חדשים” הופיעה בשנות החמישים כנושאת הדגל של אוניברסליות ומודרניזם והקצינה את הפולמוס בדבר הניגוד בין אוניברסליות למקומיות, שניצניו הופיעו עוד בשנות השלושים והארבעים [….]. לקבוצה זו מגמה ברורה לאמנות המודרנית, בהשפעת הציור הצרפתי, ואולם יחד עם זה היא חותרת לסגנון מקורי, ששורשיו במציאות שלנו. התערוכה כללית אין הצייר יכול לגלות את כל עצמיותו, ובתערוכת יחיד אין הוא יכול לתת רק את המובחר שלו. ואילו בקבוצת ציירים, הקרובים זה לזה ברוחם, כשהם מציגים ביחד – הרי הם יכולים לתת מן הטוב ביותר שיש להם ולהביע בקהל את מגמתם. יש בכך ערך חינוכי רב בשביל הקהל וגם בשביל האמנים עצמם. הקבוצה רואה עצמה כעין “אנסמבל”, יש בקרבה אחדות רבה, ואף כי כל אחד מחבריה יש לו אופי ברור משלו – הרי קיים ביניהן מעבר הדרגתי למן הפוסט-אימפרסיוניזם ועד הציור האבסטרקטי. וכשם שהם מתרחקים מן האקאדמיזם היבש כך נזהרים הם גם מפני מודרניזם מסולף, אלא חותרים במשותף לגלות את האמת האמנותית בת-זמננו. אין קבוצה זו טוענת, שרק היא עובדת כך, כי יודעת היא שישנם עוד ציירים ההולכים בדרך זו. ואין הקבוצה סגורה, אם כי להיפך, שואפת היא להרחיב את גבולותיה.”
במשך קרוב לעשר שנים היה ניתן לקנות ציורים של זריצקי, סטימצקי ושטרייכמן במחירים יחסית נמוכים. בשנת 2014 הועמד למכירה בתירוש אוסף האמנות של אי. די. בי של במסגרת הסדר החוב של נוחי דנקנר. ציור גדול של זריצקי שעמד למכירה במחיר התחלתי של 80,000$ הכפיל את מחירו וקבע שיא מחיר של 160,000$ לזריצקי. בשנת 2016 עמד למכירה הציור ‘יחיעם’ של יוסף זריצקי שנמכר במחיר שיא של 210,000$. ואכן בשנים האחרונות ניתן לראות עליית שהמגמה חלחלה גם למחירים של סטימצקי ושטרייכמן שנהנים מהתאוששות במחירי השוק שלהם: כך ציור של סטימצקי מאוסף גבי ועמי בראון שנקנה במכירה פומבית בשנת 2011 ב- 18,000$ כבר השיג בשנת 2018 מחיר של 37,000$. יצירתו של יחזקאל שטרייכמן, צילה, נמכרה גם כן בשנת 2018 בסכום של 45,000$. כתוצאה מעליית המחירים ניתן לראות יותר ויותר ציורים טובים של אמני אופקים חדשים יוצאים למכירה פומבית. אין ספק שכאשר ציורים טובים של אמנים חשובים אלה יוצאים למכירה, קהל האספנים מעריך את החשיבות ההיסטרית והאיכות של היצירות ולכן המחירים עולים במהלך ההתמחרות ומשיגים מחירים יוצאים מן הכלל במכירות הפומביות.

קרא גם:

בפעם הבאה שתרעננו את תיק ההשקעות, תכניסו קצת ציורים

ההשקעה הכי יפה שראיתם כאשר חושבים על רכישת אמנות, הסיבות עבור מרבית האנשים הן לרוב דקורטיביות: תליית ציורים יפים בבית, אהבת האמנות ומה שהיא מייצגת, תמיכה באמנים, ואפילו התהדרות באמנות כסמל סטטוס. אבל בו בזמן, שוק האמנות הפך לאחד מאפיקי ההשקעה היציבים והמפתיעים של העשור האחרון. הציור היקר בעולם, סלבדור…

קרא עוד
שנות ה-20 באמנות הישראלית

שנות ה- 20 של המאה הקודמת נחשבות עד היום ל’תור הזהב’ של האמנות הישראלית. היצירות של האמנים הארצישראליים דימו את התהוות התרבות העברית והציונית בארץ ישראל על יסודות העבר היהודי אך בוא בעת בצורה אידאליסטית – אופטימית תוך שימוש בסימבוליזם וצבעים אוטופיים. השילוב של היופי והרומנטיות ביצירות בשנים אלה בשילוב…

קרא עוד
כבר ממזמן לא “גרפיטי”: אמנות הרחוב במיינסטרים, ותודה לבנקסי

השינוי בדמורגפיה של הקונים, מתעשרי ההייטק, הטרנד בקרב ידוענים והתופעה ששמה בנקסי הן רק חלק מהסיבות לתפנית. אלה שהחלו את דרכם כוונדליסטים הם כיום אמנים שנמכרים בסכומי עתק. אמנות רחוב הופכת יותר ויותר נפוצה בשנים האחרונות ומנגישה את שוק האמנות לקהל אספנים צעיר יותר. עד לפני מספר שנים עוד הצטייר…

קרא עוד
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop