"הוא הלך בשדות", יגאל תומרקין

6/10/2021

"אתם מחפשים פֶסל איקוני כלשהו של תומרקין? בבקשה: 'הוא הלך בשדות' (1967). שעה שרובנו נסחפנו ל'אלבומי ניצחון', בא תומרקין והציג בפנינו את החייל הישראלי הגדוע והמרוטש, שכדור עופרת עצום בבטנו, שמכנסיו מופשלים ואברו שמוט לעין-כל בחרפה. הפסל הזה […] הוא ביטוי נדיר ואמיץ של התייצבות אנטי-מיליטריסטית המקדימה את האדם למדינה. […] פסל הארד והצבע, 'הוא הלך בשדות', מהחשובים שבפסלים הישראליים בכל הזמנים, אולי התשובה הפיסולית האולטימטיבית לפסל המיתולוגי, 'נמרוד', של יצחק דנציגר…" (גדעון עפרת, "תומרקין", קרן לוין לאמנות, ירושלים, 2019 , עמ' 14 , 148) חמישה עותקים כמעט-זהים ל'הוא הלך בשדות', אחד מהם מככב באוסף מוזיאון תל אביב. הגוף המרוטש, השפלת החייל, פיו המקיא, קני-הרובים המזדקרים מהחזה, כדור-הפגז הגדול בבטן (אלתרמן, "האם השלישית", 1936 : "בְּנִי גָּדוֹל וְשַׁתְקָן/ וַאֲנִי פֹּה כֻּתֹּנֶת שֶׁל חַג לוֹ תּוֹפֶרֶת/ הוּא הוֹלֵךְ בַּשָּׂדוֹת. הוּא יַגִּיעַ עַד כָּאן/ הוּא נוֹשֵׂא בְּלִבּוֹ כַּדּוּר עוֹפֶרֶת.") – כל אלה עונים בערכי הומניזם קוסמופוליטי (ובפרובוקציה אמיצה חסרת-תקדים) לאידיאליזציה הלאומית–ישראלית של הגבורה מאז ימי מלחמת-העצמאות ועד לימי מלחמת- ששת-הימים. "יגאל תומרקין עורך חשבון במישרין עם המיתוס בפסלו 'הוא הלך בשדות' […]. מעין מכת-מוות לשקר המוסכם.", כתבה בתיה דונר ("לחיות עם החלום", דביר ומוזיאון תל אביב,1989 , עמ' 200). ואמר תומרקין לשבתאי טבת בראיון ב"הארץ", 1968 : "אני נגד גיבור כגיבור. בסופו של דבר, הוא גיבור נגד מי? גיבור זה תמיד אדם שעובר את השדות ומשאיר אחריו כל מיני סימנים – אדמה חרוכה." ( 2.2.1968) עשר שנים לאחר-מכן, בראיון עם דן עומר ב"פרוזה", הוסיף תומרקין: "תמיד הייתה לי בחילה מהמיתוסים האלה…". 'הוא הלך בשדות' הוא פסלו החשוב ביותר של תומרקין, מי שאני מחשיבו כ"הפ̱סל הישראלי החשוב ביותר שפעל בישראל מעולם." (לעיל, "תומרקין", עמ' 12). לא כל יום מזדמנת לבתי המכירות הפומביות חגיגה של יצירה כה חשובה. מעין טקס הספד מרגש לפטירת האמן לפני זמן קצר.
גדעון עפרת

קרא גם:

הניגודיות והדימיון בין ארדון לתומרקין

ב- 29 שנות הפעילות של בית המכירות, יגאל תומרקין מעולם לא היה על כריכת הקטלוג של תירוש. אחרי שהאמן הנפלא הלך לעולמו לפני מס' חודשים, החלטנו להעניק לו את הכבוד הראוי ולשים על כריכת הקטלוג את הפסל הוא הלך בשדות (1967), אחד הפסלים הקאנוניים בתולדות האמנות הישראלית. בצד השני של…

קרא עוד
בפעם הבאה שתרעננו את תיק ההשקעות, תכניסו קצת ציורים

ההשקעה הכי יפה שראיתם כאשר חושבים על רכישת אמנות, הסיבות עבור מרבית האנשים הן לרוב דקורטיביות: תליית ציורים יפים בבית, אהבת האמנות ומה שהיא מייצגת, תמיכה באמנים, ואפילו התהדרות באמנות כסמל סטטוס. אבל בו בזמן, שוק האמנות הפך לאחד מאפיקי ההשקעה היציבים והמפתיעים של העשור האחרון. הציור היקר בעולם, סלבדור…

קרא עוד
שנות ה-20 באמנות הישראלית

שנות ה- 20 של המאה הקודמת נחשבות עד היום ל'תור הזהב' של האמנות הישראלית. היצירות של האמנים הארצישראליים דימו את התהוות התרבות העברית והציונית בארץ ישראל על יסודות העבר היהודי אך בוא בעת בצורה אידאליסטית – אופטימית תוך שימוש בסימבוליזם וצבעים אוטופיים. השילוב של היופי והרומנטיות ביצירות בשנים אלה בשילוב…

קרא עוד
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop