אורי ליפשיץ צייר ופסל אקספרסיבי
אורי ליפשיץ מגדולי הציירים והפסלים בארץ היה צייר של יצרים. הוא הרבה לצייר באקספרסיביות בסגנון מופשט ופרוע, מטיח את רישומיו המעולים באופן בוטה וחד משמעי. הוא הרבה לצייר את גופו ועצמו בדרך חסרת מעצורים. את משנתו האקטואלית והפוליטית פרש באמירות נוקבות שבאו לידי ביטוי ביצירותיו – ציורים ופסלים רבים מברונזה ותחריטים אשר שיקפו את יכולתו הטכנית הגבוהה.
הוא עשה שימוש בצילומי עיתונות ויצר סדרות של עבודות אקטואליות כמו משפטו של יגאל עמיר, סדרת השופטים, עוולות הכיבוש, הנשיאים ועוד. בשנותיו האחרונות יצר סדרה בצבעים אפלים וכהים, בה תיאר בהקצנה את מותו וקבורתו. עבודותיו נמצאות באוספי המוזיאונים מהחשובים בעולם ובתצוגת הקבע של מוזיאון ישראל וכן באוספים פרטיים.
את עבודותיו של אורי ליפשיץ ניתן בקביעות במכירות הפומביות של תירוש, במכירות האמנות אונליין ובמכירות העבר ניתן לראות את כל היסטוריית התוצאות של האמן במכירות פומביות. יצירות של אורי ליפשיץ ניתן לראות בבית המכירות הפומביות תירוש בגלריית האמנים.
מתל אביב לספרד
אורי ליפשיץ נולד בקיבוץ גבעת השלושה ושירת בצנחנים. הוא סלד ממסגרות לימוד ולמד ציור אצל מרסל ינקו, פיסול אצל דב פייגין, פסיפס אצל פרלי פלציג ואת אמנות התחריט למד אצל טוביה בארי.
בשנות ה-60 החל לצייר תכנים פוליטיים כמו ציורי "כפר קאסם" משנת 1965 ובהם ייצוגים פיגורטיביים. בשנת 1969 הציג תערוכת יחיד במוזיאון ישראל. ב-1970 זכה לציון לשבח בביאנלה בסאן פאולו וב-1974 שוב הציג תערוכת יחיד, הפעם במוזיאון תל אביב.
בשנות ה-70 העביר אורי ליפשיץ את זמנו בין תל אביב לספרד, בהשראתה צייר את הסדרות: "על פי גויה", על פי ולאסקז" ו"על פי מרמיר" ויצר תחריטים של "הסעודה האחרונה", "הסיפורים הנוצריים" ו"צליבות".
אורי ליפשיץ היה אמן פרובוקטיבי שלא אחת ספג חרם מהממסד האמנותי "האנין" עקב אמירותיו הבוטות על קבוצות בחברה הישראלית.
פרסים והוקרה
- 1965 פרס הצעירים של חוג ידידי מוזיאון תל אביב
- 1965- פרס קולב, מוזיאון תל אביב
- 1966- פרס קרן ארסמוס
- 1966- פרס מאת מארק שאגאל
- 1970- ציון לשבח בביאנלה בסאן פאולו.
- 1985 – פרס דיזנגוף, עיריית תל אביב.
אורי ליפשיץ ייזכר כאחד האמנים שלבם ויצירתם היו שווים. על ההתבטאויות החריפות שלו התנצל ואמר: "לא התכוונתי לפגוע באיש או בקבוצה כלשהי. טעיתי, אני מתנצל בכנות".