יגאל תומרקין היה צייר, פסל, סופר ותפאורן בעל מעורבות עמוקה בתרבות בארץ, מחלוצי אומנות הפופ וטכניקת אמסבלאז' (של תנועת הדאדה), בה השתמש רבות גם פבלו פיקאסו. היה חתן פרס ישראל לפיסול בשנת 2004.
יצירותיו של תומרקין מאופייניות בתכנים ושינויים סגנוניים, החל מהגישה הראשונית- האסמבלז'ית ועד לביטויים מופשטים שכללו מחאה פוליטית ותרבותית על רקע השפעות של אומנות פופ ארט ובהמשך שילוב בין
אלמנטים אקספרסיבים וגיאומטריים-שכלתניים. לאומנות האדמה בה עסק בהמשך גם יצק תכנים ישראלים ופוליטיים.
יצירותיו של יגאל תומרקין נמצאות באוספים החשובים במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם.
הן מוצגות באתר בית המכירות תירוש, וזוכות לביקוש גבוה מצד אספנים במכירות פומביות. בקטגוריה "מכירות עבר" באתר שלנו ניתן להתרשם ממגוון הפסלים והציורים של תומרקין שנמכרו במכירות פומביות. לחצו כאן למעבר לגלריית האמנים
תומרקין- חלוץ טכניקת האסמבלאז' של תנועת ה"דאדא"
הוא נולד בגרמניה בשם פטר מרטין גרגור היינריך הלברג לאם יהודיה ואב נוצרי- בנו של כומר. אמו עלתה אמו לארץ ונישאה להרצל תומרקין. בשנת 1954 לאחר שחרורו מצה"ל למד פיסול בעין הוד אצל רודי להמן ויצר פסלים מברונזה.
שנה לאחר מכן נסע לגרמניה המזרחית שם פגש באביו הביולוגי ועבד כתפאורן מתמחה בברלינר אנסמבל של ברטולט ברכט. זה האחרון השפיע רבות על יצירתו.
בהמשך עבר להתגורר בפריז ונחשף לאומנות של תנועת ה"דאדא" בה השתמש ביצירותיו בטכניקה האסמבלאז'ית- הצגת אובייקטים תלת ממדיים מחיבור חפצים שונים. כאשר חזר לארץ ב-1960 הציג בבית הנכות שליד בצלאל
את מה שכינה "זבל פואטי שלא היה מקובל בזרם האבסטרקט הלירי בארץ". ביצירותיו ניכרה אומנות הפופ והמחאה האוונגרדית. לאחר מכן החל לפסל בברזל ובגרוטאות ובנה בנגב דגמים של פסלי נוף כמו "מצפור ערד" ואנדרטאות שונות ששמרו על קומפוזיציה ושפה אקספרסיבית.
ארבעים פסלים מנשק צהל"י פגום –וכתתו חרבותיהם לאתים
ב-1964 קיבל תומרקין טון נשק פגום מצה"ל, ויצר ממנו ארבעים פסלי אסמבלאז' שהוצגו בבית דיזנגוף. הייתה זו אמירת מחאה נגד המלחמות. בגבול עם ירדן הוצב הפסל אנדרטה לשלום הניצב היום מול הסינימטק. בפסל "הכניסיני
תחת כנפך, הוא יצר מעטפת ברזל ממנה מציצים קני רובים.
הוא יצר את העירוב בין הממד הלירי ללאומי והאירוטי וזה בא לידי ביטוי גם בפסל "הוא הלך בשדות".
בסוף שנות הששים יצר פסלים תחת השם "אסטרונאוטים" אשר שיקפו את המעבר שלו מהאקספרסיבי לסוריאליסטי כאשר פיסל דמויות נשים עם מנקין. בשנות השבעים נטש תומרקין את הסגנון האסמבלאז'י ומרבית יצירותיו בתקופה זו
התרחקו מהפיסול המופשט וכללו סמלים תרבותיים:
פלדת אל חלד, בועז ויכין, צלבנים, מחווה ליוהאנס קפלר ועוד. הוא עיצב את גן הפסלים שנפתח בשנת 1972 בחולון כמבוך חומות בטון היוצרות חללים כרגע לפסליו.
אנדרטה לשואה ולגבורה בכיכר רבין –בסיס של טלאי צהוב
היצירה אנדרטה לשואה ולתקומה נוצרה אף היא בתקופה זו ונבחרה לשמש כאנדרטה העירונית לזכר השואה בכיכר רבין. (לשעבר מלכי ישראל). זו עשויה כפירמידה הפוכה עשויה בטון, זכוכית ומתכת על בסיס משולש בצבע צהוב- אזכור הטלאי הצהוב ויחד מורכב סמל מגן דוד.
בתקופת מלחמת יום הכיפורים יצר שלושים הדפסי משי אשר הוצגו בתערוכה בשם "רשמי מלחמה" שהוצגה במוזיאון תל אביב וגם במוזיאון היהודי בניו יורק ועוד. הוא שהה לסירוגין בארץ ובארה"ב ובסוף שנות השבעים כללו עבודותיו אלמנטים מאמנות אדמה – שימוש בחומרים טבעיים
באמצעותם הביע מחאה פוליטית כמו "שובך יונים" נגד גזלת אדמות של פלשתינאים וכן בתערוכה "חמש וריאציות על נושא האדמה" אשר הוצגה במוזיאון ישראל.
תומרקין: "אני נע בין השמיים הגבוהים של הים התיכון והנמוכים של אירופה"
החל ממחצית שנות השמונים ועד התשעים הופיעו ביצירותיו דימויים פיגורטיביים ודיוקנאות של ואך גוך, קפקא ועוד. "יש לי סלידה מהשמיים הגבוהים של הים התיכון ומהשמיים הנמוכים של אירופה, ואני נע בין שניהם" אמר וביטא אמירותיו אלה גם בעבודות שונות. גם גורלה של גרמניה
העסיק אותו ובא לידי ביטוי בסדרת עבודות בשם "רקוויאם גרמני" בהן חידד בין מוטיבים שכלתניים לבין דימויים של הרס וכאוס.
בשנת 1992 זכה פסלו Macht Arbeit Frei בפרס ראשון בתחרות ע"ש רודן ביפן ופסלו "שבעת עמודי החוכמה שלי" הוצב במוזיאון כמחווה להרי יפן. בעשור האחרון במאה ה-21 עבר לסטודיו משלו במושב בורגתא ובו יצר.
פרסים והוקרה
- 1963- פרס על האדרטה חוליקאת
- 1968- פרס סנדברג מטעם מוזיאון ישראל בירושלים
- 1968- פרס ראשון על בניית אנדרטה בחיפה "יורדי הים"
- 1978- פרס ראשון בביאנלה לרישום ברייקה.
- 1984- אות נשיא הרפובליקה האיטלקית.
- 1985- פרס דיזנגוף לציור ופיסול מטעם עירית תל אביב.
- 1988- ציון לשבח של מוזיאון ישראל על איור ספר.
- 1992- פרס ע"ש רודן בתחרות מוזיאון ביפן.
- 1997- אות הצטיינות מאת נשיא הרפובליקה הפדרלית בגרמניה
- 1998- פרס אני והיינריך זוסמן על אומנים המבטאים התייחסות לשואה.
- 2004- פרס ישראל לפיסול