יוסל ברגנר נולד בוינה בשם ולדימיר יוֹסִיף (יוֹסְל) בֶּרגנֶר. הוא היה מגדולי הציירים הישראלים אשר הביע את הוויתו בציורים סימבוליים וספרותיים, צייר תפאורות, אייר ספרים ועיצב תלבושות. הוא ייצג את ישראל פעמיים בביאנלה בוונציה וביריד האומנות הבינלאומי בבאזל, והיה חתן פרס ישראל לשנת 1980.
ברגנר נחשב כמעט לצייר הלאומי מבחינה זו שאין עוד אמן שנוכח בכל-כך הרבה אוספים של אמנות ישראלית. ברגנר היה אמן פורה ומאוד פופולרי ולכן ניתן למצוא ציורים שלו בכל אוסף אמנות חשוב, לצד אוספים קטנים יותר. בחלק מהאוספים בישראל ובארה"ב ניתן למצוא 50-100 יצירוצ של האמן ויצירותיו מהוות לעתים 80% מהיקפי האוספים. בעמוד האמן של ברגנר ובמכירות העבר ניתן לראות את הסטוריית המחירים של יוסל במכירות פומביות.
ברגנר: "התגייסנו שנינו, שני היוסלים. בירשטיין כתב שירים ואני ציירתי את האבורג'ינים".
ברגנר נולד בוינה בשנת 1920 למשפחה עניה, לאם זמרת ואב שהיה משורר. היידיש הייתה חלק מרכזי בשפת המשפחה ובתרבותה. בהמשך עברה המשפחה להתגורר בוורשה שהייתה מרכז לספרות יידית . יוסל נשלח לגליציה להתגורר בבית סבו וסבתו, למד בבית ספר יהודי ולמד ציור אצל הירש אלטמן.
ב-1936 עם התפשטות השלטון הנאצי, כאשר היה בן שבע עשרה עזב עם אחותו לאוסטרליה. לנסיעתו זו הצטרף גם יוסל בירשטיין. אותו הכיר עוד בוורשה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הפסיק את לימודיו באקדמיה לאומנות בויקטוריה מלבורן, ויחד עם בירשטיין שירתו השניים בצבא האוסטרלי. עם סיום המלחמה חזר ללמוד באקדמיה, ויחד עם כמה אמנים אוסטרלים יצר את זרם הציור בסגנון הריאליזם החברתי אשר אפיין במשך שנים רבות את ציוריו.
יוסל בירשטיין עלה לארץ והפך למשורר וסופר ידוע שכתב ביידיש ובעברית.
מחבתות, מגהצי פחם –סוריאליזם דומם ואבורג'ינים
בשנת 1948 נסע יוסל ברגנר לפריס והציג את יצירותיו יחד עם ג'ימס ויגלי. בין השנים 1949 התגורר והציג תערוכות בקנדה בה שהה אביו וכן בניו יורק.
בשנת 1950 עלה לארץ והתגורר ראשית בצפת ואחר כך בתל אביב. בתקופה בה צייר באוסטרליה בלטו בציוריו נושאים יהודיים כמו חתונה יהודית, בעלי מלאכה ומנגד- דמויות אבורג'יניות עם מבטים תוהים ואבודים של בדידות וזרות על רקע כהה. כאשר שהה בצפת החל לצייר בסגנון סוריאליסטי והציג אלמנטים דוממים כמו מחבתות, מגהצי פחם, עששיות נפט, סירים וכן ציפורים. הדמויות עדיין היו בעלי חזות אבורג'ינית אולם עם השפעה ישראלית, ולעומת ציוריו הקודמים בלטו בהן הצבעוניות והאור.
קיר כסית ועוד
בשנות השישים של המאה ה-20 הייתה אומנותו סוריאליסטית קלאסית . היצירה הכי מפורסמת שלו נקראת "קיר כסית" כשמו של בית הקפה הידוע ברחוב דיזנגוף של אנשי הבוהמה שכלל כולו דמויות, כלי נגינה וחפצים תלושים ותלויים באוויר. הוא הציג סוריאליזם נועז עם איקרוס נופל לים, הוציא כלי מטבח ליציאת מצרים. בשנות השבעים עד התשעים צייר סדרות של נושאים מיתולוגיים בצבעים עזים ותזזיתיים ובתקופה שתבוא אחר כך, הפכו ציוריו לבהירים וקלילים. אחת הסדרות הידועות של ברגנר היא ציורים לפרנץ קפקא, נושא שהעסיק רבות את האמן.
השמות שנתן לציוריו מביעים את השיח האומנותי של עולמו וביניהם: שולחן ערוך, דיוקנאות משפחה. הכלה וצייד הפרפרים, ציורי כלי מטבח, ציורי פרחים, ציורי דמויות המביטות מבעד לחלונות.
פרסים והוקרה
* 1956- פרס דיזנגוף לאומנות
* 1980- פרס ישראל
* 2013- תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת חיפה.
