פנחס עשת

דמות,

ברזל, 89X26X20 ס”מ,

חתום.

מקור: אוסף נחמה ואשר רוזנבלום.

פנחס עשת (יליד רומניה, 1935, שעלה ארצה ב-1950) עמד לאורך שנות ה 80-70 בראש מחלקת הפיסול ב”בצלאל”, מגן על ערכים פיסוליים-מודרניסטיים בתקופה בה ביקשה האמנות המושגית לערער על אלה. תלמידם של רודי להמן (במחצית השנייה של שנות ה-50) ושל הפסל האיטלקי הדגול, מרינו מריני (באקדמיה ”בררֶהָ” שבמילאנו, 1969-1965) , נמנה ב-1965 על מייסדי קבוצת ”עשר +” והציג עמה בין השנים 1967-1965, כשהוא מהווה (לצד בוקי שוורץ) אחד משני הפַסלים של הקבוצה. קודם לכן, התבלט עשת בפסלי ”טורסו” נשיים, מופשטים למחצה ומורכבים מדיאלוגים של נפחי חוץ ופנים. פסלים אלה, שהעבודה הנוכחית נמנית עליהם, נוצרו מריקוע והלחמה של פח נחושת והתמידו בזיקתם האורגנית לדימויים של עיבור והיריון, כמו ביקשו לבטא מטאפורה של היצירה האמנותית. לאחר מכן, בתערוכות ”עשר+”, התבלט עשת, שחי ויצר בתל אביב, בפסלים יצוקים בניקל או פליז, קטנים ברובם, רפלקטיביים מבחוץ וצבועים מבפנים, שבמרכזם גוף כדורי עוברָי המוקף, על דרך הניגוד, במבנה גיאומטרי פתוח: עימות של שתי מאסות, ”מעין פגישות הנערכות בין שני אני”, בלשון האמן.

כך, למשל, בתערוכת ”עבודות גדולות” של ”עשר +” מ-1966, הציג עשת פסל מתכת דמוי ביצה בוהקת, שמסביבה מבנה גיאומטרי של שני מלבנים צבועים אדום. בתערוכת ”באדום” מ-1967 הציג פסל מתכת של ”ביצה” בלב קובייה דמוית סורגים שחלקם מעוקמים. אכן, פסליו של עשת מאותה עת לא חדלו לברוא נפחים ”שכלתניים” האוצרים בחובם גוף אורגני עוברי. את אלה הציג ב-1966 בתערוכת היחיד שלו במוזיאון תל אביב, שבעקבותיה אף זכה ב”פרס דיזנגוף”. עשת לא חדל להוכיח סקרנות אמנותית ושלח ידו בכיוונים שונים: בתחילת שנות ה-70 הוא יצר פסלי ברזל גיאומטריים מינימליסטיים צבועים, ולאחריהם, פסלי פוליאסטר צבעוניים, גיאומטריים ואורגניים בה בעת; או תבליטי בד פולי-מורפיים העטויים בתצורות גיאומטריות מופשטות שיוצרות אילוזיה אופטית; ב- 1980 הפתיע עשת בפסלי פורצלן לבנים סמי-פיגורטיביים של ראשים וטורסויים יצוקים יציקה תעשייתית (ומשלבים ניאו-קלסיקה ואבסורד); ואילו ב-1983 הציג בגלריה ”רדיוס” הקואופרטיבית שב”לב דיזנגוף” פסלי גבס וברזל פיגורטיביים, מונומנטאליים פסוודו-פאשיסטיים וצבעוניים, המייצגים נשים גדולות וכלבים. אך, חרף הערכה ביקורתית ואיכות מקצועית גבוהה לכל אורך הדרך, לא זכתה עבודתו הפיסולית של עשת (אולי בגלל השינויים הקיצוניים בשפתו האמנותית) להכרת עולם האמנות שלאחר ההבטחה הגדולה של פסלי ה”עוברָים” וה”טורסו” משנות ה- 60 . בהתאם,

בשנותיו האחרונות ועד פטירתו ב-2006, התכנס פנחס עשת בתוך עצמו בחיפה, קרוב למרחב הימי שאליו היה קשור עוד מאז נעוריו בקיבוץ שדות-ים. בשנות ה-70 הייתי מיודד עם דליה ופנחס עשת, אינטלקטואל ושמאלן סוער, ובדירתו התל אביבית ניהלנו ויכוחים אל תוך הלילה.
גדעון אפרת

הערכת מחיר: $1,000 - $1,500

נמכר ב: 1300

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop