מכירה: 158 תאריך המכירה: 27.06.2015 Item: 109

ציבי גבע

מסדרת הכאפיות, 1984 ,

שמן על בד, 178X132 ס”מ,

חתום ומתוארך מאחור.

את ה”כאפיות” הציג גבע לראשונה ב- 1988 בתערוכת יחיד בביתן הלנה רובינשטיין. ארבע שנים מאוחר יותר, עם הצגת גרסה משוכללת שלהם בגלריה ג’ולי מ. ובגלריה בוגרשוב בתל אביב, כתבה שרית שפירא: ”ההצטרפות לכאורה אל מנגנון ייצור הכאפיות של התרבות הפלשתינאית הוא כגילוי אהדה כלפיה וכלפי עמדתה החתרנית-פוליטית. השכפול של הכאפייה בעוד ועוד עבודות- שכפול שלדברי גבע משכפל ומאמץ את מושג ה’צומוד’ הפלשתינאי- כמו מבסס את ההתרסה וההתגרות של האמן במנגנון הכיבוש (…) שהיה רוצה לערטל את פניהם של הרעולים ולחשוף את פניהם”. ובה בעת, כאמור, הערכים הציוריים האוטונומיים: ”התחלתי מכאפייה אחת”, סיפר גבע, ”ואחר כך הצורה פשוט כישפה אותי. (…) היה שלב שלא יכולתי לעשות שום דבר אחר. (…) כבר לא חשבתי על הכאפייה כדימוי, אלא על הצורניות. יש בזה ענטוז מסויים. זה כמו התנועה של רקדנית בטן. כמו מנטרה. כשהתחלתי לעשות את זה, התגובה הייתה: ’וואוו כאפייה!’. לא היה לי נעים להגיד שמה שמעניין אותי זה הצורניות. זה נשמע לא ’פוליטיקלי קורקט’. אני מתייחס לזה כמו אל אורנמנט ו’גריד’. (…) מאז זה נהייה גדר, סבכה, כל מיני דברים. אני חושב שצריך להקשיב לנשמה שלך. יש משהו פה, מכוון, ואני פשוט הלכתי עם זה”.

אופקים רחבים- 120 שנות אמנות ישראלית, מאוסף עפרת לאוסף לוין, עבודות נבחרות, ציבי גבע, כאפייה, 1993 , קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, 2012 , עמ’ 246.

הערכת מחיר: $14,000 - $18,000

נמכר ב: 12000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: ציבי גבע

ציבי גבע נולד בקיבוץ עין-שמר וכיום חי ועובד בתל אביב ובניו יורק. יצירות האמנות של גבע מתייחסות למצב הפוליטי המורכב בקיום הישראלי-פלסטיני המקומי. מראשית עבודתו ניתן לראות את ההתמודדות עם הנושא על ידי ייצוג מוטיבים מקומיים ספציפיים של זהות מקומית הטעונים במשמעות פוליטית ותרבותית. דימוי חוזר הוא הסטריאוטיפ של הערבי, בעל הכאפייה, השפם והחוסר באישיות ייחודית למראה. הדימוי של הכאפייה לדוגמא, הוא מושא התייחסות כלל ערבית מוכרת, זהו סמל תרבותי מוצהר שנעשה לאורך השנים לסמל מזוהה עם המאבק הפלסטיני לכינון זהות ומדינה. בעבודתו יש פירוק מושגי יסוד בכוונה לערער את הקשרם. בתערוכות של גבע היצירות מוצבות בחלל באופן שבו ניתן לראות עיסוק ביחסי כובש ונכבש. האובייקטים אותם מצייר גבע קשורים באופן ישיר לחברתי ולפוליטי ולהקשר התרבותי. האובייקט המצויר מבקש להצביע לא רק על האובייקט עצמו אלא להבינו בהקשר ביקורתי ונקיטת עמדה במרחב הציבורי. האמן יוצר בסדרות, בין הדימויים החוזרים ביצירותיו ניתן לראות כאפיות, בלאטות, חלונות, קוצים, פרחים, ציפורים והרים. ציורי הפרחים כמו ציורי הציפורים מאופיינים באלמנט ההקפאה, סטטיות ומלווים בתחושת ריקנות. הציפורים והפרחים השחורים נגלים כנטולי חיים. כל יצירה עומדת בפני עצמה אך מהווה חלק מסדרה ומתחברת עם ההקשר הפוליטי, המקומי והתרבותי. ציבי גבע השתתף בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם, ביניהם במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, המכון לאמנות עכשווית בבוסטון וב-2015 ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה. גבע קיבל מענקים ופרסים רבים על עבודתו האמנותית, ביניהם ב-1997 זכה בפרס סנדברג לאמן ישראלי על ידי מוזיאון ישראל, ב-2004 זכה בפרס קרן אווה ומנדל פונדיק לאמנות ישראלית על ידי מוזיאון תל אביב ופרס משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב על מפעל חיים ב-2010. עבודותיו של גבע נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים החשובים בעולם, ביניהם מוזיאון הMOMA- בניו יורק, המוזיאון היהודי בניו יורק ומוזיאון תל אביב לאמנות. כיום גבע משמש פרופסור בבית הספר לאמנות חזותית בניו יורק, באוניברסיטת חיפה ובבית הספר "המדרשה" לאמנות.