אורי ריזמן

נוף,
שמן על בד, 19X33 ס”מ,
חתום.

מקור: אוסף זהרירה חריפאי ושלמה שבא.

הורי היו נשואים 56 שנה. הם היו שייכים לדור שהולך ונעלם. דור של אותם אנשים שהקימו את המדינה, הקימו קיבוצים, הקימו תיאטראות- דור של חלוצים. הם היו אנשי תרבות בכל נפשם. הכירו ב”כסית”, בית קפה בו ישבו כל אנשי התרבות של תל-אביב. אלתרמן ,שלונסקי, חלפי, מסקין, רובינא, נחום גוטמן, אורי ליפשיץ , דן בן אמוץ, חצקל איש כסית, תרצה אתר ועוד שחקנים, ציירים וסופרים רבים. ישבו ודיברו בענייני הארץ. כתבו על כך מחזות, שירים, פרסמו מאמרים ומאקמות.
אמא שלי שיחקה בתיאטרון ה”קאמרי” אבא שלי היה עורך לילה בעיתון ”דבר”. הם היו נפגשים בלילות, אחרי ההצגה ב”כסית”, אוכלים, שותים ומדברים. לכולם היה אכפת ממה שקורה, הם נשמו את התרבות ויחד יצרו תרבות ישראלית חדשה, בועטת, נועזת וחצופה. לא עניין אותםהכסף, גם לא הפרסום, עניינה אותם הישיבה בצוותא, החברות, האהבה העזה למה שעשו ולמה שהאמינו בו. ליצור, לכתוב, להופיע , לצייר, לשחק בשפה העברית, להשפיע.
אבי כתב ספרים, אמי שיחקה את המילים שכתבו לה. הייתה בניהם אהבה גדולה. אהבה וכבוד אחד לשני. אהבה למקצועות בהם עסקו, אהבה לתל-אביב ולארץ ישראל. על רוב חבריהם הסופרים והציירים-ניתן לומר כמעט אותם דברים. הם לא יחידים בדורם , דורם היה יחיד ומיוחד.הורי חיו כל חייהם בתל-אביב, אבי נולד בפולין . בגיל 5 עלה לארץ, גר בשכונת מחלול על שפת הים בתל-אביב ומאז לא עזב את העיר. אמי נולדה בתל-אביב, הם התחתנו בקולנוע מוגרבי בתל- אביב, אני-בתם היחידה נולדתי בתל-אביב ושלושת ילדי-נכדיהם; אריאל, יהלי ויותם גם כן נולדו בתל-אביב.
אמי קיבלה את פרס ישראל לתיאטרון ואבי את התואר יקיר העיר תל-אביב. זה הבית בו גדלתי. בית שהאהבה לשפה העברית ולאמנות היו במרכזו. קירות ביתם היו תמיד מלאים בספרים וציורים, ציורים שאני זוכרת עד היום ולוקחת איתי להמשך חיי . מציורים אחרים החלטתי להיפרד, בכאב ובעצב מצד אחד על תקופה שנגמרה אך עם תקווה שיהיו תלויים על קירות אחרים שאנשים נוספים יהנו מהם. אני זוכרת את עצמי הולכת לכל פתיחת תערוכה, נוסעת איתם ברחבי הארץ לחבריהם הציירים- לעין הוד-לאיצ’ה ובני לוי, לכברי- לאורי ריזמן ויחיאל שמי, לאורי ליפשיץ ליוסל ברגנר, להולצמן, לגוטמן, קדישמן, תומרקין, ג’ניה ברגר ורבים אחרים. כמעט מכל אחד מהם יש לי הקדשה אישית. אני מודה להם על האהבה לאמנות שעברה גם אלי, על הקירות מלאי הציורים והספרים שעטפו אותי ואני מקווה שאותה תרבות שהם ובני דורם יצרו תמשיך ותעבור גם אל הדורות הבאים.
איה גרניט-שבא

$ הערכת מחיר: $7,000 – 5,000
$ הערכת מחיר: $7,000 – 5,000

הערכת מחיר: $5,000 - $7,000

נמכר ב: 4600

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop