מכירה: 164 תאריך המכירה: 28.01.2017 פריט: 25

ליליאן קלאפיש

שולחן שבת,
שמן על בד, 38X55 ס”מ,
חתום.

מקור: אוסף זהרירה חריפאי ושלמה שבא.

הורי היו נשואים 56 שנה. הם היו שייכים לדור שהולך ונעלם. דור של אותם אנשים שהקימו את המדינה, הקימו קיבוצים, הקימו תיאטראות- דור של חלוצים. הם היו אנשי תרבות בכל נפשם. הכירו ב”כסית”, בית קפה בו ישבו כל אנשי התרבות של תל-אביב. אלתרמן ,שלונסקי, חלפי, מסקין, רובינא, נחום גוטמן, אורי ליפשיץ , דן בן אמוץ, חצקל איש כסית, תרצה אתר ועוד שחקנים, ציירים וסופרים רבים. ישבו ודיברו בענייני הארץ. כתבו על כך מחזות, שירים, פרסמו מאמרים ומאקמות.
אמא שלי שיחקה בתיאטרון ה”קאמרי” אבא שלי היה עורך לילה בעיתון ”דבר”. הם היו נפגשים בלילות, אחרי ההצגה ב”כסית”, אוכלים, שותים ומדברים. לכולם היה אכפת ממה שקורה, הם נשמו את התרבות ויחד יצרו תרבות ישראלית חדשה, בועטת, נועזת וחצופה. לא עניין אותםהכסף, גם לא הפרסום, עניינה אותם הישיבה בצוותא, החברות, האהבה העזה למה שעשו ולמה שהאמינו בו. ליצור, לכתוב, להופיע , לצייר, לשחק בשפה העברית, להשפיע.
אבי כתב ספרים, אמי שיחקה את המילים שכתבו לה. הייתה בניהם אהבה גדולה. אהבה וכבוד אחד לשני. אהבה למקצועות בהם עסקו, אהבה לתל-אביב ולארץ ישראל. על רוב חבריהם הסופרים והציירים-ניתן לומר כמעט אותם דברים. הם לא יחידים בדורם , דורם היה יחיד ומיוחד.הורי חיו כל חייהם בתל-אביב, אבי נולד בפולין . בגיל 5 עלה לארץ, גר בשכונת מחלול על שפת הים בתל-אביב ומאז לא עזב את העיר. אמי נולדה בתל-אביב, הם התחתנו בקולנוע מוגרבי בתל- אביב, אני-בתם היחידה נולדתי בתל-אביב ושלושת ילדי-נכדיהם; אריאל, יהלי ויותם גם כן נולדו בתל-אביב.
אמי קיבלה את פרס ישראל לתיאטרון ואבי את התואר יקיר העיר תל-אביב. זה הבית בו גדלתי. בית שהאהבה לשפה העברית ולאמנות היו במרכזו. קירות ביתם היו תמיד מלאים בספרים וציורים, ציורים שאני זוכרת עד היום ולוקחת איתי להמשך חיי . מציורים אחרים החלטתי להיפרד, בכאב ובעצב מצד אחד על תקופה שנגמרה אך עם תקווה שיהיו תלויים על קירות אחרים שאנשים נוספים יהנו מהם. אני זוכרת את עצמי הולכת לכל פתיחת תערוכה, נוסעת איתם ברחבי הארץ לחבריהם הציירים- לעין הוד-לאיצ’ה ובני לוי, לכברי- לאורי ריזמן ויחיאל שמי, לאורי ליפשיץ ליוסל ברגנר, להולצמן, לגוטמן, קדישמן, תומרקין, ג’ניה ברגר ורבים אחרים. כמעט מכל אחד מהם יש לי הקדשה אישית. אני מודה להם על האהבה לאמנות שעברה גם אלי, על הקירות מלאי הציורים והספרים שעטפו אותי ואני מקווה שאותה תרבות שהם ובני דורם יצרו תמשיך ותעבור גם אל הדורות הבאים.
איה גרניט-שבא

$ הערכת מחיר: $2,000 – 1,500
$ הערכת מחיר: $2,000 – 1,500

הערכת מחיר: $1,500 - $2,000

נמכר ב: 2000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: ליליאן קלאפיש

שפת החומר של ליליאן קלאפיש התגבשה על רקע מגמות ההפשטה בפריז של ראשית שנות ה-50. ב-1953 בהיותה בת עשרים, החלה את לימודיה באקדמיה לאמנות רנסון (Ranson) שברובע מונפרנאס, שבה שלט המופשט ללא מצרים. החומריות, המקצב המופשט ומחוות היד נוכחים גם היום בציוריה הפיגורטיביים של קלאפיש, כהד לעבודתם של ציירים כניקולא דה סטאל (De Stael), סרז' פוליאקוף (Poliakoff) ופייר סולאז' (Soulage). התבוננות בציוריה מזמנת, בראש ובראשונה, מפגש חושני בלתי אמצעי עם נוכחות חומרית חזקה. הצבע (דשן או שקוף), המרקם (מעובה או נוזלי) והמיחבר (מעוגן בגריד סדור או מגובב לכאורה)- מייצרים כולם כתב- יד ייחודי. הדגש על הפעולה הציורית ננצר בקפדנות, כערך עצמאי כמעט, במעברים בין הטכניקות השונות (שמן על בד, טמפרה על בד או על נייר, הדפס, עיפרון, פחם וצבעי מים על נייר). סימניה של העשייה הציורית – משיכות המכחול, אופן הנחתם של קווי תיחום, כתמים מנוגבים ומשופשפים – נותרים חשופים על הבד או על הנייר כפי שהם, בלתי מהוקצעים, מעידים על תהליך העבודה ועל מרכיביו, מנציחים את משך העבודה ואת היד שהטביעה אותם. ההתעמקות במרכיבי הציור (מיחבר, צבע, מרקם) נוגעת בהתדיינות עם גבולות המדיום עצמו ומבססת עמדה כלפי ערכי הייצוג. במרחב זה של ערכים חומריים וצורניים מסתמנת גם נוכחותו החוזרת של נראטיב סמוי, המסופר בשפה משל עצמו. ציוריה של קלאפיש משלבים מאפיינים של שפת הציור הפיגורטיבי ושל שפת הציור המופשט. המעבר מציור פיגורטיבי בתקופת נעוריה אל המופשט (ששיקף את המגמות השליטות בפריז של שנות ה-50), והתווייתו של נתיב החזרה אל הציור הפיגורטיבי בסוף שנות ה-60 – מעידים על מסלול של חיפוש ובדיקה עצמית. מצב זה של "בין לבין" מפעיל אצל הצופה, לפחות במפגש הראשוני עם הציורים, מנגנון קריאה המקדים את זיהוי המרכיבים לפיענוח משמעותם. קלאפיש מחליפה את התיאור הפיגורטיבי הפרטני והמדויק בגיבוש של תבניות תיאור כלליות יותר. היא נוהגת טשטוש מכוון, תוך ויתור על המסוימות הייחודית של המרכיבים המצוירים. ליליאן קלאפיש נולדה ב-1933 בקשאן ((Cachan, פרבר דרומי של פריז, ובתום מלחמת העולם ה-2, לאחר שנים של נדודים ובריחה, חזרו היא ובני משפחתה הניצולים לביתם. קלאפיש מספרת כי הדחף לצייר נולד אצלה בגיל 14. עם התעוררות התודעה ביקשה ללמוד ציור, ואת צעדיה בראשונים בתחום ליווה הצייר ליאון זק (Zack, (1985-1895, (...) בציוריו של זק ניכר מעבר מפיגורטיביות למופשט "ניאו-הומניסטי"... זק, שרכש את השכלתו האמנותית ברוסיה ובאיטליה של ראשית המאה ה-20, הנחיל לתלמידתו ערכי יסוד של מלאכת הציור המסורתי...(...) במשך כ-15 שנה יצרה קלאפיש בשפת המופשט. (...) ציורה מאז 1968 הוא "פיגורטיבי", ובשנים האחרונות פיגורטיבי במפורש. אלא שצמידות זו למציאות נתונה אינה משנה את העובדה שכליה האמנותיים של הציירת משתייכים לרפרטואר האפשרויות הפלסטיות של הציור המופשט, ויותר מתיאור החלל, הנפח ומשחקי האור-צל, חשובה לאמנית הבעת המשטח של הבד והאיכות של הנחות הצבע. המשטח מודגש בעזרת הנחות הצבע (האמנית משתמשת בצבעי אדמה עמומים ואינה בונה את ציוריה על ניגודי צבעים משלימים – עובדה המונעת כשלעצמה אשליית חלל עמוק). הצבע מונח "א-לה פרימה", בשכבה עבה בדרך כלל, ללא שימוש בגלזורות, והעיבוד של קטעים חשובים בסכין רחב מעניקים לצבע נוכחות פיזית, שאינה מניחה לצופה לשכוח את המישור הראשון של התמונה- שהוא שטח פני הבד. קלאפיש אינה גודרת ותוחמת "פיגורטיבי" ו"מופשט", ובכך היא מדגימה הלכה למעשה אפשרויות פירוש שונות של הנראה, בתפיסה שיש בה משום הטלת ספק באובייקטיביות של הקליטה החושית – מצב שבו הוודאות היחידה היא חוסר הוודאות ליליאן קלאפיש ציורים 2001-1949, בעריכת איה לוריא, מוזיאון ת"א לאמנות, 2003 (עמ' 13-15)
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop