כבשים בנוף,
שמן על בד, 139X200 ס”מ,
חתום. חתום מאחור.
מנשה קדישמן, האמן הישראלי הכי אייקוני של 50 השנים האחרונות, שהלך לעולמו בשישיהאחרון, הותיר אחריו מורשת מפוארת ועיזבון אדיר של יצירות, שהפכו לדיוקן מצטבר, חוצה תקופות וסגנונות. האיש והאמן הגדול הצליח לגשר בין עולם האמנות לבין הקהל הרחב, באמצעות דימוייו שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. תרתי-משמע. לא במקרה הפכה דמות הכבשה שלו למותג שכל ילד יודע לזהות. כמו היונה של פיקאסו או המרלין מונרו של וורהול, קדישמן ניכס את הכבשה לעולמו הציורי כדמות סימלית, ”איקונה חילונית”, שמבחינתו יכולה להיות תלויה בכל בית, כמו המדונה של העולם הנוצרי. ”הכבשה בעיניי קשורה באופן מטאפורי לחיילים שנפלו במלחמות. ליצחק במעמד העקידה היה איל כתחליף. לחייל ההרוג לא היה איל שיתפוס את מקומו. כתבתי פעם על עבודה שלי – ’החייל ההרוג לעולם לא יאמר אני אוהב אותך’”, כך אמר בראיון האחרון ל”גלובס”, לפני כשנתיים. טענו כנגדו שהוא ”משכפל כבשים”, והוא עשה זאת הרבה לפני הכבשה דולי המשובטת. אולם
כמי שצמח בעידן הפופ-ארט, קדישמן מעולם לא ראה צורך לתרץ או להתנצל על היותו אמן יצרני ופורה, לא פחות משהיה יצירתי ורב-כישרון. ”אני לא מייצר סחורה, אני יוצר ורואה דברים, אני צריך להתרגש כל יום מחדש, גם מהכבשה וגם מאותו ברוש שנמצא מול החלון שלי. כל יום הוא התחדשות”. קדישמן חש בנוח באותה מידה בתפקיד האמן המצליח בעולם האמנות הישראלי והבינלאומי, כמו בגלריות מסחריות ובהדפסת יצירותיו על תוויות בקבוקי יין וקופסאות קפה. גם החיבור שלו לטבע היה אותנטי כמו העיסוק שלו באמנות. הטבע ונופי הארץ סיפקו לו אוצר מילים אמנותי – שורשי וארצי. היכרותו עם העולם הגדול סיפקה לו שפות ודימויים שונים להתנסות בהם, ובכולם הצטיין. כך התגבש גוף העבודות הקדישמני, שנע בין פסלים גיאומטריים, מעולם המינימליזם הצורני של שנות ה- 60 ; פסלי ענק שמבטאים רעיון מופשט, בוחנים את כוח הכבידה ושיווי משקל שנראה בלתי אפשרי; עבור בציור הצבעוני, הדשן והחושני; המשך בפיסול הפיגורטיבי של עצים, חמורים ונופים; רישומי שרבוט קלילים על כל מצע אפשרי – מדפי ספר טלפונים ועד לקנבס הקטן שעליו צייר בשכיבה במיטה בשנים האחרונות; וכלה בפסלי הברונזה עזי המבע שמוטיב העקידה הפך בהם לזעקה אוניברסלית משוועת. אילו נשאר בניו-יורק, היה כנראה מצליח לקנות לו מקום של שווה בין שווים לצד ענקי עולם האמנות. וורהול וראושנברג וכריסטו ידידו הטוב – בני דורו. אך הוא נותר ישראלי וחש שכאן מקומו, עם כל התסכול והכאב שכרוכים בחיים בארץ, שבאו לידי ביטוי גם בעבודתו.
קדישמן הכריזמטי, הגדול בגוף ונדיב בנפש, מעולם לא הפריד בין החיים עצמם לעבודת האמנות, שבה היה מעורב בכל מאודו. ב- 1968 ייצג את ישראל בתערוכת הפיסול החשובה בקאסל – דוקומנטה. ב- 1978 הפך את הביתן הישראלי בביאנלה בונציה לדיר, והציג עדר כבשים חי שרעו על מדשאות גני התערוכה ”ג’רדיני די ביאנלה”. ב- 1995 זכה בפרס ישראל לאמנות (פיסול), ועוד פרסים בינלאומיים רבים עיטרו את הקריירה שלו. אמנותו השנייה, הפחות מפורסמת, הייתה קשרי אנוש ואהבת אדם. החל במעגל המשפחתי הקרוב, ילדיו ונכדיו, וכלה באחרוני הנזקקים שלהם הושיט יד, העניק תרומות, ותמך. הוא הקיף עצמו בעוזרים ותומכים שלהם שילם משכורות. העניק ציורים בנדיבות והתיידד עם זרים גמורים ברגע, מתוך פתיחות והקשבה כנים. בבית שהיה גם סטודיו וגם מחסן הייתה דלתו פתוחה תמיד, וציוריו גלויים לעין, מרפדים כל מסדרון ומעבר.
חגית פלג רותם, אתר גלובס, 10/05/2015 . |
| $ |
הערכת מחיר: $12,000 – 8,000 |
|
$ |
הערכת מחיר: $12,000 – 8,000 |
