מכירה: 166 תאריך המכירה: 17.06.2017 פריט: 103

אורי ריזמן

ראש הנקרה,
שמן על בד, 146X89 ס”מ,
חתום.

ספרות ותערוכה: אורי ריזמן , רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב לאמנות, יונה פישר ואלן גינתון, אוקטובר 2004 , מס׳ 240 (מצולם).

זהו ציור נוף ריזמני טיפוסי מהסוג שמכנס את שדות הצבע אל צומת יחיד תוך מתן תחושת פרספקטיבה בלתי לינארית של מראה נוף תמציתי. ציור הנוף האנכי הזה (פורמט חריג שאפיין לעתים את נופי ריזמן) מצופף את חלקת האדמה החומה עם משולש השדה הירוק ואת שני אלו עם רצועת השמים התכולים. אין זו הצמדה של שלושה משטחים אטומים כי אם הנחה שמקרבת שלושה שדות צבע רעננים וערים – הלבן מרצד בכחול השמים, הצהוב מבליח בירוק העשב והשחור והאוכּר נמהלים בכברת האדמה החומה, וכל אלו נפגשים באותו צומת שתופר אותם האחד אל השני כמו חלקיה של שמיכת טלאים. מיקומו של התפר הזה הוא שקובע את אופיו של הציור: אם התפר היה נמוך, רצועת השמים הייתה נרחבת ובציור היו נמזגות הקרירות והאווריריות של השמים, אך התפר גבוה ועל כן זהו ציור אדמתי, ארצי. טבעו הארצי של הציור הזה עולה בקנה אחד עם שאיפתו של אורי ריזמן לבטא ערכים מקומיים, שאיפה אשר נוסחה בהצהרתה של קבוצת ”אקלים”: ”הרוח המאחדת את האמנים המציגים היא הזיקה השורשית לסביבה, התיחסות לנוף, לאור ולאוירה המקומית. וזאת בצל התמורות החלות עלינו בימי מבחן אלה”. ריזמן היה חבר בגרעין קבוצת ”אקלים” לצד מייסדיה אליהו גת ורחל שביט, ויחד היו השלושה לאמנים היחידים שהשתתפו בכל 13 תערוכותיה (בין שאר האמנים נמנה את מיכאל גרוס, אברהם אופק, קליר יניב, חנה לוי, צבי טולקובסקי, עזרא אוריון ואחרים). חזונה של ”אקלים” להשרשת המקום באמנות (להיפך) ולחידוש זיקות בין הציור לבין האור, הטבע והאקלים המקומי, ביקש להיות מענה ומרפא לשבר שחוותה החברה הישראלית בעקבות מלחמת יום הכיפורים, ופיצוי על ההתרחקות הגוברת מלכידת מהויות מקומיות באמנות הישראלית. ”אקלים” התפרקה לאחר פעילות של כעשור בין השנים 1982-1973 , בין מלחמת יום הכיפורים לבין מלחמת לבנון.
הציור שלפנינו צויר אפוא באמצע תקופה זו ובשיא פעילותה של הקבוצה, והוא חלק משירת הברבור של הציור ה”ארצישראלי”.
רון ברטוש
82

הערכת מחיר: $80,000 - $120,000

נמכר ב: 66000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop