מכירה: 166 תאריך המכירה: 17.06.2017 Item: 117

מיכל נאמן

משיח מלשון משיח אילמים, 1996 ,
שמן ומסקינג-טייפ על בד, 150X120 ס”מ,
חתום ומתוארך מאחור.

בשנות ה- 80 נטשו מיכל נאמן ותמר גטר את השימוש בתצלומים (כמו מורם רפי לביא), כנראה בהשפעת גל הציור ששטף את העולם, ויחד עם הציור חזרה ליצירתם גם המטפורה. נאמן החלה לצייר ממש, דימויים וסמלים, במכחול ובצבע אך הנושא המרכזי ביצירתה המשיך להיות חוסר היכולת להכיל עולם ולייצגו במערכת סימון אחת ושאיפתה להימנע מאמירה אחדותית וחד-ממדית עמדה בעינה והביאה אותה לפיצול של דימויים וליצירת דמויות כלאיים (”מפלצות” כדבריה) של דימוי ומילה. נאמן ציירה את הכישלון לייצג ועשתה זאת בתפיסה קולאז’יסטית ובאמצעות הנגדה של דימויים. גם ציוריה החדשים נשענו על חיבור של חלקי דימויים וטקסט ל”משפטים” שהעידו על כישלון היכולת לצרף חלקים לשלם וליצור רצף נהיר ומובן. העץ שעל ענפיו יושבים זאבים למשל, המופיע ברבים מציוריה, הוא דימוי מן הפסיכואנליזה: איור ששירבט מטופל של פרויד כדי לתאר חלום רע שלו, שהיה בעיני נאמן התגלמות הסיוט הפנימי במערכים שונים של דימויים ושפה. בציוריה מן השנים האחרונות היא חושפת את תהליך הציור באמצעות ציור מועדיהן של כל פעולות הציור על הציור עצמו ושימוש בנייר דבק (מסקינג-טייפ) לסימון קווים ישרים שתאריכי הפעולות רשומות עליהם. רצועות הדבק המודבקות הופכות לקליפה ולמעין ”חבישה” של הציור ובין השכבות, המשפטים הכתובים והדימויים המוחבאים מפעפעות זליגות של צבע. הציור כולו נהיה לגוף – מזיל דם כמו איקונה של מדונה, משתין, נוטף חלב, מתייבש, מזדקן ואוצר את זיכרון התהוותו. כל ההתרחשויות הללו עורכות דו-שיח עם הדימויים ועם המשפט הכתוב בכל אחד מן הציורים וכולם יחד מייצרים מערכת מרובדת ועשירה של משמעויות.
יגאל צלמונה, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010 , עמ’ 362 .

הערכת מחיר: $8,000 - $12,000

נמכר ב: 9000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מיכל נאמן

פרופ' מיכל נאמן הינה אמנית ומרצה לאמנות אשר נולדה בשנת 1951. נאמן הרבתה לעסוק בייצוג, מגדר, תיאולוגיה, תפישה מילולית לעומת תפיסה חזותית, מגבלות שפה ומגבלות ראיה. נאמן נחשבת לאחת מפורצות הדרך בתחום האמנות המושגית ואף זכתה בפרס ישראל לאמנות בשנת 2014. בשנת 1969 החלה את לימודיה במדרשה לאמנות והושפעה רבות מרפי לביא. נאמן, כרבים וטובים אחרים, ספגה לא מעט משפתו האמנותית של לביא והרבתה לפקוד את ביתו ששכן אז ברחוב יונה הנביא 42 בתל אביב, והפך למקום מפגש מפרה לרבים מהאמנים. יחד עם זאת ידעה נאמן גם להפגין עצמאות ולמשל רבות מעבודותיה כוללות דימוי טקסטואלי, וזאת בניגוד להפרדה המוחלטת בין צורה לתוכן שבה דגל לביא. בהמשך הדרך, הפכה נאמן לקולגה של רפי לביא כששניהם היו חלק מצוות ההוראה של "המדרשה" – שם היא מלמדת עד היום. במסגרת הנימוקים להענקת פרס ישראל, הגדירו השופטים שבחרו במיכל נאמן את גוף יצירתה כייחודי, חידתי ומקורי במיוחד. עבודותיה של נאמן תמיד מעוררות שאלות ותהיות קיומיות כמו גם מעוררות מחשבה מעמיקה אודות העולם שאותו הן מתארות, וזאת תוך שימוש במגוון רחב של אמצעים ויזואליים, ולא מעט הומור. למרות זאת, המשיכה נאמן ליצור אמנות מושגית מרשימה, ובפרט דרך קולאז'ים. היא השתתפה באינספור תערוכות בארץ ובעולם ולא חששה מלהתעמת גם עם מושגים טעונים דוגמת האלוהות. בדומה לאמנית פורצת דרך אחרת, לאה ניקל, אשר השפיעה במידה ניכרת על ציירים רבים, כך גם למיכל נאמן מיוחסת השפעה מעצימה על הדורות הבאים באמנות הישראלית, חלקה כפרופ' במדרשה אך בעיקר הודות לחשיבתה המעמיקה ויוצאת הדופן, והבאתה לידי ביטוי בשלל אמצעים אמנותיים מעוררי השראה שמהווים מודל לחיקוי.