דמות בצפת,
שמן על קרטון, 100X70 ס”מ,
חתום.
מקור: עיזבון האמנית.
עיזבון קטה אפרים מרכוס:
קטה אפרים מרכוס, המוכרת בספרי האמנות האירופאית כ- Kaete Ephraim ומאוחר יותר בראשי התיבות שלה KEM , נולדה ב 1892- בגרמניה הווילהלמינית, בעיר ברסלאו (ברצלב הפולנית כיום), למשפחה יהודית גרמנית מתבוללת ואמידה…
הנוף, הרחוב, הסימטה, בית הקפה, הבית, ההרים, הנחלים, האגמים (בייחוד הכנרת),היוו חלק מדימויי האדם והיו חלק בסיסי בנושא יצירתה. זיקתה לערכים ההומאניסטיים היתה קרובה להצהרותיהן של קבוצות ”הגשר” ו”הריין” האקספרסיוניסטיות, שהיו חלק אינטגראלי מתנועות האמנות שמהן נוצרו הזרמים של אמנות המאה ה 20- … יצירותיה הן עדות ליריעת חיים עשירה ומגוונת, ומהוות בבואה של תקופה מלאה תמורות במחשבה האנושית, בתפיסה האמנותית ובכל תחומי החיים. דרכה שזורה חוויות ואידיאלים של תקוות ואכזבות הנעות כמטוטלת, לפני, בזמן ואחרי מלחמת העולם הראשונה, בגרמניה, בצרפת, ומאוחר יותר – בין שתי מלחמות העולם ואחרי מלחמת העולם השנייה – בארץ ישראל ובארצות שונות ברחבי העולם.
התמורות בתקופות הללו משתקפות בהתפתחות הרעיונית והססגונית של יצירות קטה אפרים מרכוס. אלו מושפעות מהתנועות והזרמים של האמנות האירופאית מראשית המאה, מהיוגנדשטיל, הפוב, הקוביזם, הפוטוריזם והאקספרסיוניזם. אולם הזרם שהטביע את חותמו העמוק ביצירותיה היה בעיקר האקספרסיוניזם הגרמני והמסר הסוציו-חברתי שהתלווה אליו. למרות הקשר ההדוק עם הציירים הגרמניים המובילים, דוגמת האנס תומה ( Thoma ) ומאקס בקמן, היא בחרה להתמקד באנושי-האישי כשהפנייה היתה אל הנוף ואל הפרא המאכלס אותו – האדם כמרכז היקום. וזאת למרות השתייכותה הפעילה לקבוצות סוציאליסטיות מאורגנות, ומאוחר יותר ציוניות.
על אף אופיין הרך והנשי של יצירותיה, לא המירה קטה אפרים מרכוס מעולם את האמת שלה ביופי מתקתק, גנדרני או אסתטי, שאין מאחוריו אלא וירטואוזיות שטחית.
הנושא הדומיננטי ביצירתה הוא האדם. היא מתבוננת בו וחודרת למסתרי נשמתו מכל זווית אפשרית, קולטת כל הבעה של מהלכי התנהגותו – בעבודה, ברחוב, ברגעי זעם וברגעי אושר המזדמנים בדרכו. עבודותיה כוללות דיוקנאות חברים, אנשי רוח, ודיוקנאות אנשים אנונימיים פשוטים – פועלי תעשייה ופועלים שחורים, חיילים, דייגים ועובדי אדמה, צעירים ומבוגרים – אנשים קשי יום ודמויות נינוחות ליד שפת הים. אולם הנושא המועדף עליה באורח אובססיבי היה תמיד דמות האישה, האם. יצירותיה הן גישושים, חיפושים ורדיפה חסרת ליאות אחר הביטוי שנראה בעיניה כמתאים ביותר לנושא, שתאם את אישיותה היא… המסר האקספרסיוניסטי באמנות הישראלית נקשר למאבק על הישרדותה שפויה בעולם בלתי שפוי. מלחמת העולם הראשונה הוכיחה את צידה הבלתי אנושי של החברה המודרנית: טכנולוגיה הרסנית, ממשלות ציניות, ביורוקראטיה אבסורדית. מלחמת העולם השנייה הוכיחה את הקביעה הקשה שהלקחים מהישגיהן של תנועות ההתנגדות להרס ההומאניזם לא נלמדו, ושוב עלו הצללים המאיימים בדמותם של הנאצים. התראותיהם של האקספרסיוניסטים היו כנבואה.
ככל האמנים בגרמניה, היתה גם קטה אפרים מרכוס מעורה בתחום הפוליטי והשתדלה להשפיע בו. משנתאכזבה פנתה לציונות, אליה נקשרה עוד בנעוריה במסגרת תנועת הנוער ”תכלת-לבן” (שבעלה היה אחד ממייסדיה).
יחסים הדדים אלה בין הפעילות האמנותית לבין הפעילות החברתית, ניתנים להערכה הן באופן ביטוים ביצירות האמנות ובתנועות האמנותיות, והן במובן הפיזי – כלומר, במעורבותם הפעילה של אמנים באירועים פוליטיים (אשר בעקיפין או במישרין השפיעו על אמנותה של קטה אפרים מרכוס). תכונת החיפוש, תכונתם הדומיננטית של האקספרסיוניסטים, היתה גם התכונה הבסיסית של קטה אפרים מרכוס. אולם החיפושים נשאו מאפיינים שונים אצל האמנים. אצל קירשנר, למשל, היה לחיפוש אופי מריר ומסוגר: אצל הקל הוא היה כתשוקה עצורה: קטה אפרים
מרכוס חיפשה אחר אהבת האדם מתוך רגישות והטיית אוזן לסבלותיו, לייסוריו ולשמחותיו.
טל אור, גשר תכלת-לבן, קטה אפרים מרכוס – תערוכה רטרוספקטיבית לזכרה במלאת מאה שנים להולדתה, מכון לתרבות גרמניה ע”ש גיתה, ירושלים, 1992 , עמ’ 48-49 .
|
