שחקני הוקי, 1957 ,
שמן על עץ, 140X200 ס”מ,
חתום ומתוארך.
חתום ומתוארך מאחור.
מיכאל ארגוב היה לא רק אמן סקרני המחפש את דרכו, אלא גם אדם פתוח וליברלי, האוהב לעזור ומגלה מעורבות ואיכפתיות כלפי סביבתו. כאשר רואיין בעיתונות לרגל תערוכותיו נהג לעיתים קרובות להעיר על מעמדו החברתי והכלכלי של האמן הישראלי, אם כי הוא עצמו היה מן המעטים שהצליחו להתפרנס מאמנותם. הוא האמין שחינוך עשוי לשנות את היחס לאמנים
ולאמנות בארץ, ואף נטל חלק בפעילות חינוכית של ”אמנות לעם” בהדרכת לדים בתערוכות. היה זה טבעי שיירתם לפעילות ציבורית וארגונית, ו”לאורך כל פעילותו הציבורית-אמנותית ידע להעדיף את טובת הכלל על פני טובתו שלו,” כתב רפי לביא בדברי ההספד לאחר מות ארגוב. חייו ואמנותו של ארגוב תוארו לא אחת כמקבילים לתהליכים שעברה האמנות הישראלית. כבן לדור ראשון של ציירים אשר גדלו בארץ, כמי שהתחנך על ערכי העבודה החקלאית, ההגשמה והפלמ”ח, היה מראשוני התלמידים של ’דור המייסדים’ של הציור המודרני הישראלי, ועבר באמנותו את הדרך מן הציור הפיגורטיבי אל המופשט – אכן היה ארגוב נציג מובהק של הדור ה’צברי’ הראשון. עם זאת, סימנים רבים של ישראליות לא דבקו בו, לא באמנותו ולא באורח חייו. אולי היתה זו השפעת הבית ה”ייקי” והשהות הממושכת בפריס, או אפשר שאופיו גרם לכך. היחס הדו-משמעי אל אמנותו מעיד שארגוב נחשב לשייך ולא שייך בעת ובעונה אחת. הוא היה חלק מ’כור ההיתוך’ של התרבות הישראלית החדשה, אך שמר על עצמאותו. כאמן היה איש מקצוע, חוקר ומחפש, מאמין בדרכו, ומכבד את דרכם של אחרים. ובזאת היה חלק מהזרם הרחב של האמנות המודרנית, הישראלית והבין-לאומית. שנות הארבעים היו לארגוב תקופה של גישושים ראשונים, ומעבר ומאקספרסיוניזם בצבעים כהים ומשיכות מכחול קצרות לניסוח קווי ולמשטחים גדולים בצבעים בהירים. כמה ציורים שצייר ב-1947 מעידים על השפעה מובהקת של שטרייכמן )ובעקיפין – השפעה של בראק( בדמויות המוארכות, בחציית הדמויות לאורכן למשטחי אור וצל, בקווי המיתאר מצוירים והחרוטים בדגמים ההנדסיים של מרובעים ומעוינים ברקע. השינוי בסגנונו של ארגוב התחולל עם המעבר לפריס, אם כי ציוריו הראשונים שם עוד היו נתונים להשפעתו של שטרייכמן. תוך זמן קצר קיבלו הצורות מראה הנדסי מוגדר יותר, והפרידו בין משטחי הצבע – בעיקר ירוק ושחור. מספר מועט של עצמים, השטחה מוחלטת שלהם ושל החלל סביבם, ציור במשטחים גדולים ותבנית ברורה של קווים אנכיים ואופקיים, מאפיינים את הקומפוזיציות של ארגוב בשנים הבאות. יתכן שתהליכים אלה קשורים לתחום שבו התמחה ארגוב בלימודיו – ציור מונומנטלי. לימים, כשייצור עבודות קיר גדולות, יעניק חשיבות רבה לצורות גדולות וברורות.
דליה מנור, ארגוב, ספרית הפועלים, 1993 , עמ’ 73 , 74 , 80 . |
