יוסל ברגנר

בלה,
שמן על בד, 60X73 ס”מ,
חתום. מתואר מאחור.

מקור: אוסף פירון.

עצוב גורלם של ילדים בציורי יוסל ברגנר. מאז ציורו מ- 1956 , ”מוות במשפחה”, בו נשקפו מבעד לחלונות פניהם של בני משפחה עגומים, חזר הדימוי של האם האוחזת בזרועותיה את בנה המת. כך גם, למשל, בציור ”קדושים” מ- 1961 . ה”פּיאֶטָה” היהודית הזו של ברגנר – מות הבן – ביטאה תחושה עמוקה של ילדות שמתה, ילדותו שלו בוורשה, שממנה (ומהוריו) הודח עם אחותו ב- 1937 , שעה שהשניים נשלחו לבדם למלבורן שבאוסטרליה. מאז ואילך, לא חדל ברגנר לזהות את עצמו עם דמותו של ילד או ילדה מלנכוליים, שגם התגלו לא אחת כליצנים עצובים (”ליצן קטן”,1958 ). בתור שכאלה, לבושים בבגדי ליצן, הם התגלגלו לתקופתו ה”סוריאליסטית” (לכאורה) של הצייר, כאשר הסבו עם משפחתם לשולחן בלב סבך ירוק ואכלו פרפרים ( 1965 ), או ”צדו” ציפורים מעץ בלב נוף צחיח ( 1963 ) ועוד. שוב ושוב, פגשנו בהם ובבני משפחתם בסצנות אבסורדיות אך פיוטיות מאד, מבטאים את תחושת הפליט העקור, האבוד בחלד, קורבן של גורל חסר פשר. כך, בין הציורים, בלט בד גדול-מידות המייצג ילד-ליצן צלוב (נסים אלוני ב- 1981 : ”הוא צייר את הליצן בדמות הצלוב, נקי, ללא ספיחים, גם בממדים הגדולים האלה, וכובע הליצנים מסתיר עוד יותר את סבלו.”). עתה, בציור הנוכחי מ- 1969 (שרוח ציורי מאגריט נחה עליו), אנחנו פוגשים בבלה (כך קרא ברגנר לציורו), ילדה התולה בנו מבט חזיתי נוגה, ניצבת לרקע ים ושמים, כאשר אבנים גדולות צונחות מעליה ממרומים. אלו הן אבנים מסותתות, אבני בית שחרב, אך הן גם אבני עונשין הניתכות משמים ללא סיבה. אך, נשים לב, הילדה אינה רק קורבן טראגי של גורל מטאפיזי עיוור, שכפה עליה חורבן ביתו, בדידות ואבדון: שכן, בלה גם אוחזת באחת האבנים, כמי שמחזיקה בזיכרון ביתה ואולי גם כמי שמשלימה עם מר-גורלה כפליטה, גם אם שתיקת הים והשמים שמאחוריה אינה מבשרת לה ישועות. בימים אלה של זוועות טביעתם של מאות ואלפי פליטים סוריים ואפריקאיים בים התיכון, לציור זה של ברגנר רלוונטיות חזקה מתמיד. אלא, שאצלו, אפילו לא חוף רחוק של אירופה גואלת ממתין לילדה באופק. כי, אצל ברגנר כמו אצל ברגנר: לנדודי הפליט אין סוף.
גדעון עפרת

הערכת מחיר: $12,000 - $18,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסל ברגנר

יוסל ברגנר הוא אחד האמנים הישראלים המוערכים והחשובים בישראל. ברגנר, נולד בוינה לשם יוסף ולדימיר, וגדל בבית שכולו תרבות ורוח: אביו היה משורר שבין השאר תרגם כמה מספריו של פרנץ קפקא לידייש, אמו הייתה זמרת, דודו משה, אחד האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל, היה צייר ובאופן כללי יוסל זוכר בית שכל הזמן עוסק בתרבות וברוח, בין אם ביצירה ובין אם בשיחה אודותיה. בגיל 17 הוא היגר לאוסטרליה ביחד עם אחותו, שם למד באקדמיה לאמנות של מלבורן והמשיך להקיף את עצמו באנשי תרבות ובפרט במי שהפך לחברו הקרוב ביותר לאורך עשרות שנים, המשורר יוסל בירשטיין ז"ל. אשתו של יוסל ברגנר, אודרי, היא ציירת, ולאחר שהשניים עלו יחד לארץ ב-1950 היה תמיד ביתם מקום מפגש לאנשי רוח ותרבות – תחילה בצפת, ולאחר מספר שנים ברחוב ביל"ו במרכז תל אביב. לאחר עלייתו לארץ שינה את שמו הפרטי ליוסל, והפך עד מהרה לאחד האמנים המוערכים והעסוקים בארץ. ציוריו תיעדו את המציאות בארץ על פניה השונות, בתחילת הדרך בעיקר באמצעות מוטיבים שנחשבו גלותיים. עם השנים השתנה היחס לציוריו שכן אותם מוטיבים גלותיים כביכול הפכו לחלק בלתי נפרד מהישראליות, וגם סגנונו של ברגנר עצמו השתנה. בפרט הפכו ציוריו לבהירים יותר, צבעוניים יותר ובמידה מסוימת גם שמחים יותר אם כי אחד המאפיניים העיקריים של עבודתו לאורך כל השנים היה המיזוג העדין בין העצוב לשמח. בנוסף לציוריו עשירי המבע, התפרסם יוסל ברגנר גם כמאייר של ספרים ובהם קלאסיקות רבות ועוד יותר מכך כמעצב תפאורה – ובעיקר למחזותיו של ניסים אלוני ז"ל (אגב, את "הכלה וצייד הפרפרים" כתב אלוני בהשראת סדרת ציורים מפורסמת של ברגנר שכללה בין השאר את "שלושת הבנות והפרפר" ואת "אוכלי הפרפר). מוטיב בולט אחר בעבודתו של ברגנר הוא הפומפיה – שמככבת בציורים רבים והפכה בידי האמן לאנושית להפליא. גם כלי מטבח אחרים מופיעים בציורים של יוסל ברגנר, כשלדבריו הסיבה לכך היא שבילדותו, בהיעדר צעצועים "רגילים", שימשו אותו כלי המטבח למשחקים שונים. בראיונות רבים הגדיר עצמו ברגנר כאיש מקצוע ולא כאמן, אם כי אין ספק שמדובר באחד הציירים הגדולים בתולדות המדינה, ויעיד על כך גם פרס ישראל לאמנות בו זכה בשנת 1980.
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop