מכירה: 170 תאריך המכירה: 23.06.2018 Item: 100

יוסף זריצקי

פריז, שנות ה-60 ,
שמן על בד,
100X116 ס”מ,
חתום.

מקור: אוסף גבי ועמי בראון.

ספרות ותערוכה:
• מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין-חרוד, אוקטובר 2009 – אפריל 2010 , עמ’ 213 (מצולם).
• יוסף זריצקי, מרדכי עומר, מסדה, תל אביב, 1987 , עמ’ 194 , מס׳ 188 (מצולם).

בעקבות ביקורו השני בפאריז, בין 1964-1963 , זמן קצר לאחר התפרקות קבוצת ”אופקים חדשים”, צייר יוסף זריצקי בתל אביב סדרת ציורים מופשטים, בצבעי שמן ובצבעי מים, שהגיבו למראה גגות פאריז, בהם התבונן מחלון דירתו. אם תגובתו המופשטת הקודמת למראות פאריז – ב- 1956-1954 – עדיין ”זכרה” את נופי יחיעם שלו מתחילת אותו עשור, הרי שעתה, עשור מאוחר יותר, הטופוגרפיה העירונית היא-היא הנותנת (ועם זאת, יצוינו ציורים מ- 1963 בנושא ”וריאציה על נושא יחיעם”). כתמיד אצל זריצקי, המבט גבוה ומשטיח את המראה. אך, בעוד בציורים האחרים בסדרת ההפשטות ה”פאריזאיות” – ריבועים ומשולשים מרמזים על גגות פאריז, הרי שבציור הנוכחי נתן זריצקי דרור למכחולו בסימן הפשטת ה”אנפורמל”, ליריות המשוחררת כליל מהדימוי הפיגורטיבי ומתמסרת לפעולה דינאמית של היד המציירת. כמה מציורי הסדרה הנדונה הגיבו למראה הרחוב מלמטה, ואפשר-גם- אפשר שהציור הנוכחי עונה ברובו לרחובות הסמוכים. והשוו את הציור לתאומו – אקוורל שצויר בפאריז ב- 1964 ושייך לאוסף מוזיאון ישראל: כאן, הפסים הוורודים של הציור הנוכחי סומנו כפסים שחורים, וזיקתם לרחובות עזה. ככלל, ציורי הסדרה כמוהם כ”מפה”. באשר לשפת הציור, נזכיר: את צו ההפשטה הרדיקלית יותר הביא זריצקי מפאריז מביקורו הקודם במחצית שנות ה- 50 . וכך, הארכיטקטורה של הגגות, הבתים והרחובות, זו המוצקה ויציבה במהותה, הפכה רכה ומעודנת במכחולו של זריצקי. רק הפינה הימנית התחתונה מאזכרת במעט משבצות רעפים של גג סמוך, שיודגשו יותר בציורים האחרים בסדרה הנדונה ואשר מתקשרים לאריחי הרצפה שהופיעו בהפשטה של ”לפי ורמיר” מ- 1956 . יותר מכל, זריצקי התיך בציורו הנוכחי את הנתונים הקונקרטיים לטובת חוויית אור, הטובלת בוורוד, תכלת ולבן, קרינה ים-תיכונית, או שמא נאמר – תל אביבית. כי זיכרון הגגות הפריזאיים נכבש עתה בנתון החזק יותר, שהדריך את זריצקי לכל אורך יצירתו: המפגש של האור המקומי עם אור רוחני זך, והטענת שניוּת זו של אור במזג הפיוט החזותי, מחד גיסא, ובמזג ה”בראוורה” של היד הזריצקאית.
גדעון עפרת

הערכת מחיר: $20,000 - $30,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסף זריצקי

יוסף זריצקי נחשב לאחד מהאבות המייסדים של האמנות המודרנית בארץ ישראל ולאחד מגדולי האמנים המקומיים וב-1959 זכה בפרס ישראל לציור. ב-1923 עלה יוסף זריצקי לארץ ישראל, התיישב בירושלים ומיד החל לצייר את נופיה כמו גם נופים אחרים. כבר כעבור שנה הוצגו תערוכות יחיד שלו במספר מקומות בארץ, והוא החל למשוך תשומת לב והערכה. ב-1925 עבר זריצקי לתל אביב, שבה המשיך לפתח ולשכלל הן את הפן הטכני של הציור והן את אישיותו כאמן, ובפרט לגבש סגנון ייחודי. הוא הרבה לצייר את נופי העיר שצמחה במהירות מסחררת, ועשה זאת בסגנון מודרני המבוסס על משטחי צבע רחבים ומשיכת מכחול משוחררת. הודות להתערותו המהירה של זריצקי בסצנת האמנות המקומית, ואישיותו הדומיננטית כבר ב-1927 הפך ליושב הראש של אגודת הציירים והפסלים בא"י. שני עשורים מאוחר יותר פרש זריצקי מאגודת הציירים לאחר שחולל סערה כאשר ניסה לקבוע בצורה בלעדית את רשימת המשתתפים בביאנלה של ונציה. זריצקי ביחד עם ציירים בולטים אחרים באותה תקופה (יוחנן סימון, מרסל ינקו, משה קסטל ועוד) החליטו להקים גוף אלטרנטיבי לאגודה, "אופקים חדשים". קבוצת אופקים חדשים אותה ייסד זריצקי הפכה במרוצת השנים לקבוצה החשובה ביותר באמנות המקומית ודורות של אמנים התחנכו על ההפשטה של יוסף זריצקי, לצד אסיגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן. במסגרת "אופקים חדשים" החל הרומן של יוסף זריצקי עם הסגנון המופשט – שאותו ניסה להנחיל לחבריו, לעתים בנועם ולעתים באגרסיביות. כך או כך סביב ציוריו שרר קונצנזוס, והצגתם במוזיאונים בולטים (למשל סטדלייק ההולנדי וארמון האמנויות היפות של בריסל) קיבעה את מעמדו של זריצקי כבכיר הציירים בארץ. ב-1959 זכה כאמור בפרס ישראל ומאז ועד מותו בגיל 96 המשיך ליצור בסגנון המופשט הלירי, ובעיקר תוך שימוש בצבעי מים כמו גם יצירת עבודות בגודל מונומנטלי. לאורך כל הדרך התבלט זריצקי לא רק כצייר אלא גם כמתווה דרך – בעיקר בזכות כשרונו העצום ואישיותו הדומיננטית ולאו דווקא לנוכח התפקידים הפורמליים אותם מילא. לצד רפי לביא, הוא נחשב לאחד משני האמנים שהשפיעו במידה הרבה ביותר על הציור הישראלי.