מכירה: 170 תאריך המכירה: 23.06.2018 Item: 102
משה קופפרמן
ללא כותרת, 1969 , שמן על בד, 130X162 ס”מ, חתום. חתום ומתוארך מאחור. הכיסוי המונוכרומטי האחיד והמוקפד של פני השטח בציורים אלה אינו תכלית, אלא תוצר של ריבוי פעולות, של רידוי ( oppression ) ושל ריווי (saturation), ודינה בדיוק כדין התוצאה המתקבלת בעבודות אחרות, שכן גם הוא עצירה בנקודה שאין מעבר לה. כדי להבין מדוע ציורו של קופפרמן מציג את מאחורי הקלעים של המעשה הציורי, את ההשתהות לנוכח הקיר האטום ואת היעלמות האופק (החזותי והסמלי) מן הציורים, יש להכיר תחילה את דרך עבודתו של הצייר. קופפרמן מכסה את הבד בצבע ומיד מגרד חלק, מוסיף שכבה וגורע ממנה, עוטף את הדימוי במעטה צבע ואז חורץ במעטה קווים ורשתות, רושם ומוחק, מגלה ומסתיר, בונה קונסטרוקציה גיאומטרית-ציורית שלמה – ומיד אחר-כך גורם לה לקרוס באחת אל תוך עצמה. כלי עבודתו כוללים מכחולים ועפרונות, כמובן, אך גם סרגלים, גלגלות, גלילי נייר דבק וסכיני ציירים. אלו ואלו משמשים אותו ביצירת ציור גדוש שכבות ואלמנטים, כאשר כל שכבה חושפת תחתיה שכבה קודמת, וכל מחווה ציורית מצפינה הן את הריסתה העתידית על-ידי מחווה מאוחרת והן את היותה גורם הרסני כשלעצמו, המוחק את הפעולה שקדמה לו ומותיר רק את שרידיה על הבד. סקאלת הצבעים בציוריו של קופפרמן כוללת לבן, שחור, ירוק ומעט צהוב, אולם הצבע השולט שהפך למזוהה עימו יותר מכל, ומופיע כמעט בכל אחת ואחת מעבודותיו החל משנות ה- 60 ועד מותו, הוא סגול אפרפר. צבע זה אינו יוצא משפופרת של צבע ייעודי, אלא נולד מערבוב גורף של גוונים שונים על הפאלטה. עם תום העבודה על ציור עוברות שאריות הצבע המונחות על הפאלטה לציור הבא, וכך גוש הצבע ממשיך להתהוות באטליה, עובר מציור לציור ומלווה את העבודות לאורך השנים. לפיתוח זה יש שתי משמעויות מעניינות: הראשונה היא שקו ברור, חומרי, סגלגל ועכור, מטפורי אך גם גשמי, צמיגי ודביק, עובר מן הציור הראשון אל הציור האחרון של קופפרמן. כולם ניזונים מאותו גוש סגול-אפרפר שהתהווה לו על גבי הפאלטה באמצעות פעולה בלתי ציורית בעליל של מריחת צבעים שונים וערבובם באופן שמעלים את תכונותיהם המקוריות. המשמעות השנייה שנובעת מן המהלך קשורה בריאקציה הקופפרמנית למופשט המודרניסטי שהוזכר קודם. החל ממחצית המאה ה- 19 חל שינוי מהותי ביחסם של ציירים אירופים לצבע. מדיום ששימש עד אז בעיקר אמצעי מימטי הפך בציוריהם של דלקרואה, טרנר, מונה, סזאן, מאטיס, קירשנר ורבים אחרים לכלי עם מאפיינים סמליים, אופטיים ואקספרסיביים ייחודיים, המתאימים להבעה רגשית, פירוק פיקטוריאלי, חקירה מדעית ועניין רוחני. אם הפרספקטיבה המדעית שפותחה בתקופת הרנסנס קידשה את הרישום שאיפשר ליצור את אשליית החלל בציור (והובילה להתייחסות לצבע כאל תכונה נלווית), באו תיאוריות הצבע המודרניות והפכו את המגמה. פירוק המרחב התמונתי על-ידי הציירים האימפרסיוניסטים והפוסט-אימפרסיוניסטים, כמו גם ניסוחן של תיאוריות צבע מודרניות שונות – מגתה הפילוסוף דרך שברל הכימאי וכלה בקנדינסקי הצייר המיסטיקן – סללו את הדרך לפיתוחו של ציור פרוע יותר ונאמן פחות למציאות, המשתמש בצבעוניות כביטוי חזותי לתכנים הגותיים ופסיכולוגיים. אם נציגי המופשט המודרניסטי פיתחו תיאוריות צבע שונות ומגוונות שעסקו בביטוי הרגשי והמדעי של הצבע, בטוהר שלו, בזעם שהוא מביע, בתכונותיו המטפיזיות וכיו”ב, אצל קופפרמן ערבוב הצבעים משמעותו מחיקת תכונותיהם, ומכאן גם ביטול מוחלט של האיכויות המיוחסות להם. הסגול הקופפרמני אוצר בחובו באופן חומרי-ממש הן את הבטחותיו של הצבע בציור המודרני והן את עיי החורבות שנותרו מהן. לכן, עוד לפני שמדברים על הטכניקה של קופפרמן, על השכבות וסוג הדימויים שמופיעים בציוריו, אפשר לומר שכבר בצבע שלו מביע הציור חיים פתולוגיים בקרביו של הציור שקדם לו ואיננו עוד. |
הערכת מחיר: $15,000 - $20,000
אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם
אודות: משה קופפרמן
Powered by WEB2
© All Rights Reserved Tiroche