מכירה: 170 תאריך המכירה: 23.06.2018 Item: 29

שרגא וייל

הצריף Louvre – עם אפרת + Ego,
1956,
שמן על בד, 100X150 ס”מ,
חתום, מתואר ומתוארך מאחור.

בשנים 1954-1953 שהה שרגא וייל (חבר קיבוץ העוגן מאז 1947) בפאריז ולמד ב”בוזאר”, בו התמחה בציור מונומנטאלי ובהדפסים. מלבד סיורים בגלריות, ביחד עם חברו הצייר, שמואליק כץ, חבר קיבוץ געתון, שב וביקר וייל במקדש האמנות – מוזיאון ”לובר”. באותה תקופה, ביקש וייל לאשר בציוריו ”ציור ישראלי” שבסימן עממיות ואופטימיות, תשובה של חיוב-החיים לתקופת ציוריו הטראגיים משנות ה- 40 , הללו שהגיבו לשואה. עם שובו ארצה מפאריז לקיבוצו, שיפץ וייל צריף ששימשו מעתה כסטודיו ובו עבד מדי יום, בין אם על ציוריו האישיים יותר ובין אם על עבודות גראפיקה שימושית בעבור ”ספריית פועלים”. על דרך הלצון, העניק וייל לסטודיו הצנוע שלו את השם ”לובר”. אז, הנה הוא לפנינו, בציור הנוכחי, יושב בצריפו ומצייר, לוח-צבעים בידו האחת, מכחול בשנייה, בד-ציור מוצב הרחק לפניו על הכן, שעה שלתוך ה”לובר” שלו פורצת לה בתו הקטנה בת השנה, אפרת, ופרח בידה. שפת רישומו של שרגא וייל בציור הנדון עודנה חייבת לקוויות החדה-קוצנית של ברנאר ביפא, אמן רב-השפעה בפאריז של אותה עת; הצבעוניות נעה בעיקרה בין ניגודי החם-קר של האדום והכחול; אך וייל עוטף את דמות בתו האהובה במטח של אור לבן, בין אם לצורך הדגשתה ובין כמעטפת של חום. בניגוד למרחב הפתוח של החלל השמאלי, בולטת דחיסות החלל הימני של הצריף. כאן ריכז וייל חפצים וגרוטאות שליקט ללא לאות – כלי מתכת בעיקר, רובם כלי עבודה ומטבח ישנים, אשר את כולם תלה בצפיפות באגף של הצריף. עתה, בציור הנוכחי, כמו אפשרו החפצים הדחוסים הללו לצַיָיר הפיגורטיבי לאשר הפשטת-מה, שכבשה את פאריז (ואת ישראל) באותם ימים. אך, כדרכו עד יומו האחרון, וייל לא זנח את הפיגורטיבי. לפנינו אפוא ציור נדיר של האמן, המתעד את עצמו בעבודתו, ויותר מזה, מייצג את עצמו בגן-עדן זוטא שברא לעצמו בסימן אהבת הציור, אהבת איסוף החפצים ו…אהבת בתו.
גדעון עפרת

הערכת מחיר: $8,000 - $12,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם