מכירה: 172 תאריך המכירה: 26.01.2019 Item: 134

יוסף זריצקי

ללא כותרת, 1969, שמן על בד, 155X150 ס”מ, חתום ומתוארך. מקור: עיזבון רבקה שחף / אוסף שמריהו ואליס שנקר. על הציור האיכותי הזה חתומה שנת 1969. ציור-תאום, מעט משוחרר יותר, פותח את פרק י”ד בספרו של מרדכי עומר ז”ל על זריצקי (מסדה, תל אביב, 1987, עמ’ 197), ופעם נוספת הוא שב ומהודהד בהמשך הפרק (עמ’ 201). על פי הכתוב, שהסתמך על עדות האמן, זוהי תקופת ”ציורים לפי חלונות תל אביב”, בהם – ”מחד גיסא, ניתן למצוא בנייה, שליטה, היגיון ושכלול שקול, המאפיינים את היסוד האפולוני של דרך התבטאותו (של זריצקי), ומאידך גיסא, נשלטות עבודות אלה, ובמיוחד משיחות המכחול שלהן, על ידי כוחות דיוניסיים, בספונטאניות, בתוהו ובוהו, ברגשה ובגילוי לב, בהשתפכות התת-מודע, בבחינת אנרגיה יוצרת…” (עמ’ 198). אך, האומנם מראה מהחלון? מהחלון התל אביבי? ספק רב. הרבה יותר משכנעת ההכרה, שזריצקי המשיך לשמור אמונים לתבנית היסוד שלא הרפתה ממנו עוד מאז 1949, מאז ציורי ”יחיעם”. כי את הציור הנוכחי יש להעמיד לצד הציור ”לפי יחיעם” (צבעי שמן, 1952), אשר גם בו נשלט האגף הימיני של הבד על ידי כתם אדמדם-חום גדול, כשהוא נענה משמאלו על ידי מרחב ירקרק ופתוח, שזרוּעות בו נגיעות חומות המתובלות בלבן. לפיכך, חשובה השִיבה אל עדותו של זריצקי בהקשר לסדרת ”יחיעם”: ”נקודת ציון טופוגראפית שימשה – לדברי זריצקי – נקודת מוצאו של הגוש האדום המונומנטאלי, השוכן בבטחה בין הכתמים הירוקים-כחלחלים ומימינם. גוש זה זוהה על ידו כ’מצודה של יחיעם’ (…). שרידי המצודה, חותָם האדם בטבע, נתונים בקשר גומלין עם הטבע – על שטחיו ותופעותיו; (…) סימביוזה שבין עבר והווה, (…) נוכחו היסטורית שהונצחה בזמן והפכה על ידי כך ממאורע היסטורי למוקד מיתי.” (עמ’ 148-147) עדיין, עשרים שנה אחרי הסמינר שזריצקי הדריך בקיבוץ הצעיר, שזה עתה עלה על הקרקע, אותה קרקע שטרם נרגעה מקרב עקוב-דם ביחיעם, מחויב האמן למתח הדו-צבעוני, הדו-ערכי והדו-מרחבי, שלא לומר שמחויב למבט דמוי מפת תצ”א המשקיף מגבוה על נוף הקיבוץ והגליל המערבי. גושי ירק וגבעות טרשים עונים את תשובת ה”טבע” לגוש העוצמתי הלוהט של ה”תרבות”. מכחול ספונטאני ובלתי-אמצעי של זריצקי תוחם את עצמו – כימים-ימימה – בתצורות זוויתיות ”רציונליות”, המבטיחות את השליטה במרחב הנוף ובמרחב הבד. ”אופקים חדשים” כבר סיימה דרכה לפני שש שנים, תל אביב כבר חווה את נעורי ה”פופ-ארט” של ”עשר פלוס”, אך זריצקי בן ה- 78 ממשיך בשלו: מנהיג האוונגרד הישראלי שמאז הגיעו ארצה ב- 1923 – דָבֵק בערכיו הצורניים שמכבר. אלה הם עיקרי אמונתו. תוך שנה, יתחיל פרק ציורי צובה של זריצקי, אך – שוב – ”הכתם האדום, שהפך רפרֵנט מופשט לחורבה הצלבנית שבנופי ’יחיעם’, יחזור וישמש גם כמוקד אנרגטי ואטמוספרי לנופים של צובה.” (עמ’ 206) יחיעם הוא מסמן-העל של ציורי זריצקי. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $25,000 - $40,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסף זריצקי

יוסף זריצקי נחשב לאחד מהאבות המייסדים של האמנות המודרנית בארץ ישראל ולאחד מגדולי האמנים המקומיים וב-1959 זכה בפרס ישראל לציור. ב-1923 עלה יוסף זריצקי לארץ ישראל, התיישב בירושלים ומיד החל לצייר את נופיה כמו גם נופים אחרים. כבר כעבור שנה הוצגו תערוכות יחיד שלו במספר מקומות בארץ, והוא החל למשוך תשומת לב והערכה. ב-1925 עבר זריצקי לתל אביב, שבה המשיך לפתח ולשכלל הן את הפן הטכני של הציור והן את אישיותו כאמן, ובפרט לגבש סגנון ייחודי. הוא הרבה לצייר את נופי העיר שצמחה במהירות מסחררת, ועשה זאת בסגנון מודרני המבוסס על משטחי צבע רחבים ומשיכת מכחול משוחררת. הודות להתערותו המהירה של זריצקי בסצנת האמנות המקומית, ואישיותו הדומיננטית כבר ב-1927 הפך ליושב הראש של אגודת הציירים והפסלים בא"י. שני עשורים מאוחר יותר פרש זריצקי מאגודת הציירים לאחר שחולל סערה כאשר ניסה לקבוע בצורה בלעדית את רשימת המשתתפים בביאנלה של ונציה. זריצקי ביחד עם ציירים בולטים אחרים באותה תקופה (יוחנן סימון, מרסל ינקו, משה קסטל ועוד) החליטו להקים גוף אלטרנטיבי לאגודה, "אופקים חדשים". קבוצת אופקים חדשים אותה ייסד זריצקי הפכה במרוצת השנים לקבוצה החשובה ביותר באמנות המקומית ודורות של אמנים התחנכו על ההפשטה של יוסף זריצקי, לצד אסיגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן. במסגרת "אופקים חדשים" החל הרומן של יוסף זריצקי עם הסגנון המופשט – שאותו ניסה להנחיל לחבריו, לעתים בנועם ולעתים באגרסיביות. כך או כך סביב ציוריו שרר קונצנזוס, והצגתם במוזיאונים בולטים (למשל סטדלייק ההולנדי וארמון האמנויות היפות של בריסל) קיבעה את מעמדו של זריצקי כבכיר הציירים בארץ. ב-1959 זכה כאמור בפרס ישראל ומאז ועד מותו בגיל 96 המשיך ליצור בסגנון המופשט הלירי, ובעיקר תוך שימוש בצבעי מים כמו גם יצירת עבודות בגודל מונומנטלי. לאורך כל הדרך התבלט זריצקי לא רק כצייר אלא גם כמתווה דרך – בעיקר בזכות כשרונו העצום ואישיותו הדומיננטית ולאו דווקא לנוכח התפקידים הפורמליים אותם מילא. לצד רפי לביא, הוא נחשב לאחד משני האמנים שהשפיעו במידה הרבה ביותר על הציור הישראלי.