מכירה: 172 תאריך המכירה: 26.01.2019 Item: 34

מרסל ינקו

דמות עם כובע אדום, שמן על בד מוצמד לקרטון, 55×46 ס”מ, חתום. מקור: גלריה רוזנפלד, תל אביב, 1977(מדבקה). תערוכה וספרות: אוסף האמנות הישראלית של בטקין, המוזיאון היהודי בניו יורק, 1985 , עמ׳ 19 (מצולם). מעניין, כשמרסל ינקו צייר באותה עת – סוף שנות ה- 40 – ציור-שמן בשם ”נרגילה”, הוא עיצב ערבי בגלימה כחולה וז’אקט שחור, שיערו השחור פרוע מתחת לתרבוש אדום והוא… מחטט בין אצבעות רגלו השמאלית. בציור שלפנינו, הערבי, באותו לבוש ממש ובאותה שיער פרוע, מחטט באצבעות רגלו הימינית, תוך שמשעין ראשו על כף ידו האחרת ובוהה קדימה. ייצוג מאד לא מכבד, ייצוג המזהה את הערבי עם חוסר נימוס וחוסר היגיינה. לזיכרוננו קופץ מיד הציור ”הפצצה”, שינקו ציירו ב- 1948 בקירוב ובו נראה ערבי בתרבוש אדום מזנק בבעתה כשפצצה מתפוצצת מאחוריו. משהו קריקטורי וגרוטסקי בעיצוב הערבי המתפוצץ, כשם שקריקטורות גרוטסקית נחה על עיצוב הערבים המחטטים בכף-רגלם. כשהגיע ינקו ארצה ב- 1941 עדיין נתון היה לרושם ביקורו של זאב ז’בוטינסקי בבוקרשט. ניתן לומר, שהוא הגיע ארצה ספוג בתחושות לאומיות עזות, המבקשות לענות לאימי הפאשיזם המשתולל ברומניה ובאירופה בכלל. בדומה לציירים אחרים, שהיגרו מאירופה ארצה, נתפס ינקו בן ה- 46 לאוריינט ולדמות הערבי. אלא, שלא פלחים ורועים מיתיים, אף לא ערביות ארוטיות נוסח שנות ה- 20 , אכלסו את ציורי האמן, כי אם ערבים של פנאי ועליצות, שמרביתם צוירו שנים ספורות טרם מלחמת תש”ח וזמן קצר אחריה. חלק מאלה היו ערבים בבתי קפה (ברמלה, למשל, ציור מ- 1945), היושבים בצל סככה ומיוצגים בקומפוזיציות קצביות ובזריזות אקספרסיוניסטית; אחרים היו זוגות ערבים זכרים היושבים על הארץ (”מעשני הנרגילה”) תווי פניהם מעוותים ומוקצנים(אף שֶמי ענק) בכיעור מודגש. הקריקטורה מוזגה באימה (העיניים העוינות) או בזעם (”ערבי זועם”, אקוורל). תמיד שב ונמשך ינקו לבגדים האוריינטליים הצבעוניים, לתרבוש, לכאפייה, לשפם. דומה, שלא השתחרר מהאקזוטי שביחס לדמות הערבי, אולי אף מהתנשאות-מה, אלמלא זכרנו את ציורי הכפרים הערביים השרופים וההרוסים מ- 1948 ואת שיירות הפליטים הערביים שצייר ינקו בראשית שנות ה- 50 מול נוף עין-חוד (הלא היא עין-הוד). בכל אלה הגיב הצייר בהומאניות ובאמפטיה לטרגדיה של העקורים/מגורשים. ואף על פי כן, התהייה הלא-פתורה מול היחס ההיתולי-משהו לדמות הערבי היושב ומפשפש בין הבוהן לאגודל. אך, מעל לכל, חגיגה צבעונית לשמה של גוונים מנוגדים. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $10,000 - $15,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מרסל ינקו

מרסל ינקו נולד בבוקרסט רומניה ב-1895 ואת תולדות חייו ניתן לחלק לשני פרקים עיקריים: 46 שנים באירופה ו-34 שנים בישראל. כישרונו האמנותי התגלה מוקדם ע"י מורהו יוסף איסר שהטמיע בו את יסודות האמנות הקלאסית אשר השפעותיהם ילוו את יצירותיו במשך כל חייו. ינקו ייסד את כתבי העת הספרותיים "הסמל" ו"הקריאה" בהם פורסמו רישומיו לראשונה ובגיל 20 נסע ינקו ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני בציריך וחבר לתנועת ה"דאדא" המורכבת מקבוצת אמנים אוונגרדים צעירים אשר פעלו בקברט וולטר. ינקו לקח חלק גדול בפעילויות התנועה, הציג תערוכות, פרסם מניפסטים וכתבי עת ובין היתר יצר ינקו בעצמו את המסכות שעמם הופיעו האמנים ואף השתתף במופעים. באותה התקופה ינקו היה גם חבר בקבוצת "חיים חדשים" אשר אירגנו פעילויות אומנותיות ואינטלקטואליות. ב- 1922 לאחר שבילה זמן מה בפריז, חזר ינקו לרומניה ורוב יצירותיו התמקדו במראות הנוף המקומי, דמויות כפריות ונושאים קלאסיים שטופלו באופן מודרניסטי. סגנונו התאפיין בצבעוניות כהה ואלמנטים קוביסטיים בעקבות פיקאסו וג'ורג' בראק, ובמקביל היה שותף במספר קבוצות של אמנים בני רומניה אשר קידמו את רעיונות המודרניזם. למרות הצלחתו המקצועית ברומניה, ב-1940, בתחילת מלחמת העולם השנייה, החליט מרסל ינקו לעלות לארץ ישראל יחד עם משפחתו. עם הגעתו לארץ חל שינוי רב בסגנונו הציורי והאדריכלי הודות לאור הים תיכוני שחדר לפלטת הצבעים שלו. הוא היה נוהג לשאת עימו פנקס ובו רשם את הנופים שראה ובשובו לסטודיו צייר את המראות החדשים בצבעים עזים. ציוריו מאותה תקופה מתארים את מראות הארץ ותושביה וגם את המאבק ההרואי לעצמאותו וב-1948 ייסד יחד עם אמנים נוספים כגון זריצקי ושטרייכמן את קבוצת "אופקים חדשים". ב- 1953 ינקו רצה למצוא דרך לשקם את הכפר הערבי עין חוד ושכנע אמנים ופסלים להתיישב יחד עימו בכפר. מרסל ינקו היה חלק מבית הספר "סטודיה", ובהמשך לימד במוסדות נוספים ובמסגרות לימוד שונות בעין הוד. בעשרים השנים האחרונות בחייו הוא פעל לקידום הכפר עין הוד, כתב מאמרים אודות הנושאים שהעסיקו אותו בצוריו ובשנת 1967 הוענק לו פרס ישראל על עבודתו. עבודותיו האחרונות מבטאות חזרה מוחלטת אל המופשט והגיאומטרי.