מכירה: 172 תאריך המכירה: 26.01.2019 Item: 53

יוחנן סימון

מנוחה בקיבוץ, 1946, שמן על עץ, 37×28.5 ס”מ, חתום ומתוארך. ספרות ותערוכה: יוחנן סימון – דיוקן כפול, טלי תמיר, מוזיאון תל-אביב לאמנות אפריל 2001, ע”מ 195 (מצולם). זהו אחד מציוריו היותר קלאסיים והיותר חשובים של יוחנן סימון. זהו ציור שהוצג ב- 2001 במוזיאון תל אביב ברטרוספקטיבה של סימון, ציור שתועד בספר התערוכה תחת השם ”אחרי העבודה” (טלי תמיר, ”יוחנן סימון: דיוקן כפול”, עמ’ 195) ואפילו ניתן לראותו כפרוטוטיפ לציור, שהוא אולי הנודע מכל ציורי סימון – ”שבת בקיבוץ” (1947, אוסף מוזיאון תל אביב). סימון, שהיגר ארצה ב- 1936, חגג ב- 1946, שנת הציור הנוכחי, עשור לחברותו בקיבוץ גן-שמואל, וביטא בציוריו דאז (החייבים לציור הקירוני המרקסיסטי של דיאגו ריברה המכסיקני, בו פגש סימון ב- 1934 בניו-יורק, אך גם למונומנטאליות של ציורי פרנאן לז’ה) ריאליזם החוגג את תהילת החיים הבריאים והאידיאליים בקיבוץ. סיום מלחמת העולם השנייה תרם אף הוא לרוח האופטימית בציורי 1947-1946, שעמדו בסימן הקולקטיב, הקבוצה והמשפחה הגרעינית (ככל שזו הייתה שנויה במחלוקת רעיונית בקיבוצי ”השומר הצעיר”). כשהוא נוקט בצבעי אדמה, גוונים המשלבים חוׄם וארציות (מילה אחרת למטריאליזם מרקיסיטי), עיצב סימון דמויות צעירות וחסונות, המאופיינות בקווים עגלגלים, אך גם בקווי-מתאר שחורים ועבים המבטיחים יציבות. זוהי שעת ”אחרי העבודה”, שעת המפגש של הורים עם ילדיהם: האם, גיבורתו של סימון, לבושה בפשטות (חצאית כחולה, חולצה לבנה), מטפחת אדומה לשיערה, מרכיבה את ילדתה על ברכיה, בעוד אחיה הצעיר מחבק את רגלי האב, הניצב עם מעדר לכתפו ו”כובע-טמבל” לראשו. ”ביחד” של משפחתיות, הרמוניה, עבודה, שוויון מגדרי, אדמה – סימון מאגד את כל המשפחות שבציורו הנוכחי באידיליה של אחדות מעגלית. הרי לנו תמונת האוטופיה, תשובה לחורבן הגדול באירופה וטעם התקווה ליישוב הארצישראלי בימי המאבק לעצמאות. הילדים בציורי סימון הם מייצגי העתיד ובבחינת ההשלמה לרעיון גן-העדן הקיבוצי. להזכירנו: גן-עדן התנ”כי אמר שלילת העבודה המפרכת; ובהתאם, סימון מיעט מאד בציורי עמל וביכר תמונות מנוחה בסגנון ”ערב בקיבוץ”, ”שבת בקיבוץ” וכדו’. את ציוריו אלה יציג סימון ב- 1947 בתערוכת-היחיד שלו בקומה השנייה היוקרתית בבית-דיזנגוף (מוזיאון תל אביב). הייתה זו תערוכתו השנייה במוזיאון (לאחר זו מ- 1944) וסימון הוכר כמי שנמנה על מובילי הציור הארצישראלי. יודגש: סימון דחה בתוקף את הריאליזם הסוציאליסטי הסובייטי, בהעדיפו את המושג ”ריאליזם חברתי”, שאותו אף לא מצא עומד בסתירה עם מגמת ההפשטה, שאליה יצטרף ב- 1948 כחבר ב”אופקים חדשים”. כי, עם כל הדגש על התוכן האידיאולוגי המגויס של ציוריו, יוחנן סימון מעולם לא התפשר על ערכים צורניים. ב- 1952 יפרוש סימון מגן-שמואל ויפתח בפרק הבורגני יותר של חייו, בין תל אביב לבין הרצלייה פיתוח. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $30,000 - $50,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוחנן סימון

יוחנן סימון הוא צייר יליד גרמניה שהפך למזוהה במיוחד עם התנועה הקיבוצית ועם הריאליזם הסוציאליסטי. סימון נולד בשנת 1905 ובשנת 1936 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ גן שמואל, שם מצא עצמו עוסק במגוון עבודות, אך כמעט ולא מצייר. יחד עם זאת הכישרון הרב שלו לא נעלם מעיני קברניטי "הקיבוץ הארצי" ואלה גייסו אותו לטובת האדרת התנועה הקיבוצית באמצעות האמנות. הוא צייר כרזות מלאות פאתוס ל"שומר הצעיר", ציורים המציגים את הווי הקיבוץ כמוצלח במיוחד ובפרט סצנות משפחתיות המשלבות אושר ואינטימיות, וכן יצירות המפארות את ערך העבודה ואת יופיה של האדמה (בפרק זמן שזכה להגדרה "התקופה החומה"). כך סימון נבחר לצייר את הכרזה הרשמית של יום העצמאות הראשון וכן כרזה לאחד במאי 1950. ב-1953 ביצע סימון מפנה משמעותי נוסף, הן מבחינת אורח החיים והן מבחינה סגנונית – הוא נפרד מאשתו הראשונה, עבר לתל אביב, והחל לצייר בסטודיו שלו (ששכן בשדרות רוטשילד 125, במרחק קצר מאוד אגב מביתו של צייר מפורסם אחר, יוסל ברגנר) בסגנון שונה לחלוטין מזה שאפיין אותו בקיבוץ. יצירותיו בתקופה זו הפכו מודרניים, מופשטים, צבעוניים מאוד ומלאי אופטימיות – בעיקר בהשפעת המסע לדרום אמריקה – ולקראת סוף ימיו אף עבר סימון לציורים סוריאליסטיים נוסח חואן מירו. סימון ידוע גם בציורי הקיר גדולי המימדים שלו להם נחשף בנסיעותיו לניו יורק ואיטליה. בשנת ה- 50 יצר מס' ציורי קיר באוניברסיטאות, מפעלים ומבני ציבור, ואף על אניות של חברת צים. במסעותיו לדרום אמריקה יצר גם ציורי קיר ידועים בברזיל וארגנטינה.