מכירה: 174 תאריך המכירה: 29.06.2019 Item: 104

אורי ריזמן

נוף, שמן על בד, 38X65 ס"מ, חתום. נולד בשנת 1924 בקיבוץ תל יוסף, גדל בתל אביב ובפריז. בצעירותו למד ציור אצל הצייר יצחק פרנקל, לאחר סגירת הסטודיו של פרנקל חברו יחדיו מספר מתלמידו כשריזמן ביניהם, והקימו את קבוצת "אקלים" אשר דגלה בציור הקשור באופי המקומי הארץ ישראלי ואשר ניסה להעניק ביטוי אנושי לאקלים המקומי. בציוריו ריזמן לא ניסה לייצג נוף אקלימי זה כנוף ראליסטי או תיירותי, אלא ניסה לפרש את הנוף כטהור ואישי נפשי. בציורים אלו נהג ריזמן לרשום סקיצות של צורות הנוף, להביא אלו לסטודיו ומתוכם לבחור קטע מינימליסטי מוגדל של מפגשי צורות, בין שבילים לגבעות, בין שדות לקווי אופק וכו'. בשנת 1943 היה ממקימי קיבוץ בית הערבה בצפון ים המלח, ובתקופה זו נהג לצייר את סביבתו המדברית בצבעוניות שמאפיינת נוף שכזה. לאחר שהקיבוץ פונה בשנת 1948 במלחמת העצמאות, הצטרף ריזמן למקימי קיבוץ כברי. בתחילת שנות החמישים שהה בפריז למשך מספר שנים ופיתח במהלך לימודיו אצל הצייר ז'אן סוברבי את אופי 'סתימת הבד' במשטחי צבע אחידים והדגשת החלוקה ביניהם. לאחר חזרתו ארצה שב ריזמן לקיבוץ כברי והתמקד בציוריו בנופי הקיבוץ ובדיוקנאות של חברי הקיבוץ, אלו התאפיינו בצבעוניות עזה ואקספרסיבית, ואילו בציורי הדיוקנאות המאוחרים שלו בלט העדר הפנים. במהלך שנותיו כאמן הוא היה לרוב בשולי עולם האמנות הישראלית ורק לקראת מותו ולאחריו זכה לפרסום.

הערכת מחיר: $15,000 - $20,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.