מכירה: 174 תאריך המכירה: 29.06.2019 Item: 90

מרדכי ארדון

ללא כותרת, שמן על בד, 55X46 ס"מ, חתום. הציור ניתן במתנה לחתן פרס ישראל לפילוסופיה, פרופ׳ בן-עמי שרפשטיין ורעיתו ע"י מרדכי ארדון בשנת 1972 . ציור נוסף של ארדון, עמק קדרון משנת 1939, נתרם ע"י משפחת צבי שרפשטיין למוזיאון המטרופוליטן בניו יורק בשנת 19 אין ספק שארדון התייחס ברצינות עמוקה אל אותם חלקים של ספרותנו המסורתית העוסקים בתורת הנסתר. אברם קאמפף, חוקר של תולדות האמנות, ציין כי "ארדון מתבונן ביקום מבעד למסורת היהודית המיסטית. הוא משתמש במילון הצורות של האמנות המופשטת, אך אינו מסתפק בבעיות צורניות בלבד, ומציג צורות וסימנים המרמזים על תוכנם" (קאמפף, 1985), והוסיף כי "ארדון נמנה עם קומץ האמנים הישראליים המציגים ביצירותיהם זיקה הדוקה ליהדות, ואינם מעמידים את עולם היהדות מזה ואת המציאות הישראלית מזה. כמו שמואל הירשנברג ומאוריצי גוטליב, אשר השתמשו בציור האקדמי של המאה התשע-עשרה כדי לתאר את הנושאים היהודיים, מציג ארדון נושאים יהודיים באמצעות מילון הצורות של המאה העשרים. לא רק שהצורות ביצירותיו הינן מופשטות – אף הנושאים שהן מתארות מופשטים במידה רבה, ומגלים פנים במסורת ובעולם הדימויים היהודיים המיסטיים, אשר בשל נדירותם באמנות המאה העשרים, הם בבחינת נעלם עמור הקהל הרחב" […] ציוריו של ארדון מקרינים גם אווירה פואטית מעודנת, המעניקה להם תוכן רוחני מרומם. רקלעתים רחוקות רגשות הם יצירתיים כל-כך כמו במקרה של ארדון, שרגשותיו היו דחף חיוני ליצירתו, בלשונו של ברגסון élan vital . הפילוסוף הצרפתי גרס כי האבולוציה היא תהליך יצירתי תלאולוגי של חיפוש תכלית, המונע על-ידי דחף חיים מסתורי ולא על-ידי כוחות הברירה הטבעית העיוורים. ה- élan vital הוביל את ארדון לנסח בציוריו מחדש את סירובו הגדול של אורפאוס למות. יש בכך הסבר לעובדה, שעל אף הטרגיות המלווה את האירועים המתוארים בעבודותיושל ארדון, עדיין בוער בהן באופן כלשהו ניצוץ החיים והתקווה, ולו מפני שנמצא מי שיספר עליהם כדי למנוע את הישנותם. ארטורו שוורץ, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, עמ' 41 , 58 .

הערכת מחיר: $40,000 - $60,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מרדכי ארדון

מרדכי ארדון, שנולד תחת השם מרדכי אליעזר ברונשטיין בגליציה (באזור השייך כיום לפולין), החל לצייר בגיל מוקדם מאוד. בגיל 6 החליט מרדכי לשתוק, ורב שאליו פנו ההורים המודאגים אמר כי לילד יש עולם פנימי עשיר כך שאין סיבה לדאגה. כתחליף לדיבור הרבה מרדכי הילד לצייר, ובגיל 13 גילה את כשרונו צייר מקצועי שנשכר כדי לקשט את בית הכנסת המקומי. כבר בגיל 13 עזב ארדון את הבית (שכן אביו סירב לאפשר לו לעסוק בציור) והתפרנס משלל עבודות שונות ומשונות תוך שהוא לא מפסיק לצייר.
במקביל ניסה את כוחו במשחק, ואף זכה לשבחים, אולם הבין שקומתו הנמוכה – 1.56 בלבד – תצמצם מאוד את קריירת המשחק בעוד שאת הציורים אין אף כוח בעולם שיגביל.

בגיל 25 התקבל מרדכי אליעזר ברונשטיין אל בית הספר הנודע "באוהאוס" (שפעל בעיירה ויימאר שבגרמניה), והחלה תקופה בת 5 שנים אותה הוא תיאר לא פעם כמלהיבה ביותר בחייו. בנוסף ללימודים אצל כמה מגדולי הציירים באותה תקופה כגון יוהאנס איטן ו-ואסילי קנדינסקי, התמזל מזלו של מרדכי ובבית שבו שכר חדר קטן בעליית הגג התגורר גם הצייר המהולל פאול קלה (שבמקביל לימד בבית הספר "באוהאוס"). השניים התיידדו וארדון הושפע רבות מהצייר השוויצרי שהיה אמון בעיקר על הסגנון הסוריאליסטי.
קריירת הציור של ארדון החלה לנסוק ובמקביל הוא גם לימד בבית ספר שפתח יוהנס איטן, אולם לאחר עלייתו ארצה (בשנת 1933) הוא החל לעבוד ככוורן בקיבוץ קרית ענבים והניח בצד את כישרון הציור יוצא הדופן. יחד עם זאת כישרון עצום שכזה נועד להתממש ועד מהרה חזר מרדכי ארדון לצייר וכן ללמד ציור (ובנוסף אימץ את שם המשפחה "ארדון" על שם הדמות התנכית). בין השנים 1940-1952 אף היה מנהלה של האקדמיה לאמנות "בצלאל".

יצירתו של מרדכי ארדון הושפעה במידה ניכרת מהקושי והאכזריות שהיו מנת חלקה של המאה ה-20 ובפרט מחציתה הראשונה. ארדון היה אחד הראשונים שהשואה חלחלה אל יצירותיו, וזאת מתוך אמונה כי "ציורים חייבים לצמוח מתוך הדרמה האנושית", ואכן באופן כללי הציורים של ארדון רוויי דרמה וגדושים במשמעות נסתרת וגלויה גם יחד.

לאחר מלחמת העולם השנייה החלו ציוריו של ארדון להיות מוצגים בחללים נחשבים במיוחד ברחבי העולם. גם בארץ זכה הצייר להערכה רבה, ששיאה בכך שהוא נבחר לקבל את פרס ישראל בציור. יחד עם זאת במקביל חווה מרדכי ארדון גם תסכול עצום בשל ביקורת בלתי פוסקת שהוטחה בו, כמורה וכצייר. בפרט התעמת ארדון עם חברי האסכולה התל אביבית דוגמת רפי לביא (שלמד אצל אביבה אורי) וכן סטימצקי וזריצקי, וספג עלבונות בשל "סגנון גלותי" (בימים שבהם כור ההיתוך ניסה להעלים כל סממן שעומד בסתירה למוטיב הצבר השזוף והחסון וכן שאף להדחיק את השואה(.

ארדון החל בשנת 1965 לחלק את חייו בין פריז לירושלים, כשהוא שוהה כמה חודשים בכל אחת מהן, מעולם לא עזב את הארץ. חלוקה זו של זמנו נמשכה עד 1989, שאז לקה בשיתוק. בשלושת השנים האחרונות לחייו לא יכול היה לנסוע עוד לפריז, והוא נשאר בביתו בירושלים.

בשנת 2014 נמכרה יצירתו "התעוררות" בסכום של 821,000$, שיא מחיר לאמן ישראלי במכירה פומבית, וציורים אחרים שלו מוצגים במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, בארמון האמנויות בבריסל, בטייט בלונדון ובמוסדות אמנות מובילים אחרים.