מכירה: 176 תאריך המכירה: 25.01.2020 פריט: 117

לאה ניקל

ללא כותרת, 1959-1961, שמן על בד, 60X73 ס"מ, חתום. חתום ומתוארך מאחור. מקוריות הציור אושרה ע”י מירה אבגר, נכדתה של האמנית. ב- 1956 לאה ניקל עודנה בפאריז. בוגרת ה”סטודיה” של שטרייכמן וסטימצקי הגיעה לכאן ב-1950, קיצרה את שם משפחתה מניקלשפרג לניקל ו”העבירה מהלך” מפיגורטיביות מופשטת לציור מופשט עד תום ברוח ה”אנפורמל” הפאריזאי. כשהיא עובדת ב”לה-רוש”, הבניין הכוורתי המפורסם במונפרנס, שכללה ניקל ציור, שתחילה היה חייב לפיקאסו ומאטיס, אך לאחר מכן, השתחרר לכיוון אקספרסיבי – פורץ וספונטאני – כזה שוויתר על סטרוקטוראליות ואמר ”הן” לחופש הביטוי. האקזיסטנציאליזם חגג באותה עת בגדה השמאלית של פאריז, והבשורה הסארטרית של ”האדם נידון לחירות” הייתה צו השעה. ניקל תרגמה את הצו למכחול חופשי ואוטומאטי של ”ציור ג’סטוראלי” – ציור בו תנועת היד ואקט הנחת הצבע הבלתי מפוקחים, ה”פראיים", הם הם המכריעים בתהליך. ”טאשיזם” (מלשון ”כתם") היה שם אחר למגמה. כתומים ואדומים היו צבעים אהודים במיוחד על ניקל של אותה עת, אך אלה פגשו גם בירוקים ובכחולים עכורים ובשחור. קולוריזם ופעולתיות בלתי מודעת היו תחבירה, וזה החל מגלה נטייה לצורות קוצניות הסמוכות לציור המופשט-הפעולתי של וולס (Wols) ואולי גם ל”ציור הפעולה” האמריקאי, שהוצג אז בפאריז. הציור הנוכחי עונה לכל הנתונים הנ”ל: כשהיא משטיחה עד תום את כל הצורות והצבעים ומתמסרת לתהליך בלתי מתוכנן שהמקרה הוא חלק מהותי ממנו, ניקל מפרידה קווים וכתמים על מנת להפגישם בריתמוס מוזיקלי אישי, אי-רציונאלי, אף בפרימיטיביות של ”ארט-בּרוּט” (אהדתה של ניקל דאז לדוּבּוּפֶה הייתה מוצהרת). הגוונים החמים אפשר שנושאים את זיכרונו של אור מזרח-תיכוני, כפי שהיו אז שטענו, אך בעיקר הם והדינאמיקה של עבודת המכחול מבטאים אני נשי אותנטי, עוצמתי ונחוש, המאשר את עצמו ברובד של אינטואיטיביות וחושניות טהורות הפורצות מסגרות. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $20,000 - $30,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: לאה ניקל

רבים מגדירים את לאה ניקל כ"גברת הראשונה של הציור הישראלי" – ובצדק: לאה, שנולדה באוקראינה וחיה בתל אביב, פריז, אשדוד, ניו יורק, רומא, יפו ומושב קדרון (שבו גם הלכה לעולמה בשנת 2005), היא מהחשובות שבציירות שפעלו בארץ, יש לה תרומה מכרעת להנחלת הסגנון המופשט בציור הישראלי ולא רק חוקרי ואוצרי אמנות ידעו לזהות את איכויותיה אלא גם הקהל הרחב.. לאה ניקל נולדה ב-1918 והחל מגיל שנתיים גדלה בתל אביב. השחרור הוביל אותה לסטודיו של אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן, שם למדה במשך שנתיים והחלה לגבש את הסגנון המופשט הייחודי שאפיין את ציוריה. הכישרון שלה החל להתבלט ועל מנת להעצים אותו קיבלה ניקל החלטה יוצאת דופן נוספת ביחס לנשים באותן שנים- לעבור לפריז. ניתוץ המוסכמות והטוטאליות אפיינו גם את סגנון ציוריה של לאה ניקל, ובמיוחד לאחר שספגה בפריז – שבה חיה מ-1950 ועד 1961 – השפעה ניכרת מהאקספרסיוניזם ובפרט מסגנון שהתפתח באותן שנים וזכה לשם "טשיזם" (טש – כתם, הפשטה שאין בה כלל אובייקט). אם עד אז ציירה ניקל בעיקר ציורים פיגורטיביים (במיומנות רבה), הרי שההתוודעות לטשיזם שחררה אצלה פרץ יצירתיות עתיר אנרגיה ועז מבע וציוריה באותם תקופה נדמו ל"לפתני צבע" כהגדרתו המדויקת של החוקר והאוצר ד"ר גדעון עפרת. היא התנסתה במגוון טכניקות – ציור באצבעות, שרבוט, חריטה, טפטוף ועוד – ונתנה דרור מוחלט ליצרים שלה, זאת למרות שטף דם במוח שפגע קשות בראייתה. בפריז, וגם לאחר מכן, זכתה לאה ניקל להצלחה מרשימה. היא המשיכה לנוע ברחבי העולם, להציג את עבודותיה בנחשבות שבגלריות הבינלאומיות, ללכת עם הסגנון המופשט עד הסוף ולצייר שילוב מדויק של שמחה ותמיהה, אם כי בסופו של דבר ניכרת בציוריה בעיקר אופטימיות שבאופן טבעי ניתן לייחס לה חלק נכבד מהצלחתה של ניקל לכבוש לבבות רבים. בשנת 1995 אף זכתה ניקל בפרס ישראל לציור, בצוותא עם מנשה קדישמן. לאה ניקל נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 2005. גם בשנותיה האחרונות הרבתה לצייר ועשתה זאת באופן משוחרר לחלוטין לאחר שכבר זכתה כאמור לכבוד ולהכרה חובקי עולם. במקביל דאגה ניקל להקים קרן שלה שתי מטרות: האחת לנהל את עזבונה והשנייה לתרום לרווחתם של ילדים חולי סרטן המאושפזים בביה"ח "שיבא" וכן לילדים אוטיסטים.  

בעמוד זה ניתן לראות ציורים של לאה ניקל למכירה ומחירים של ציורים שכבר נמכרו במכירות פומביות בעבר.

 

0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop