יוסל ברגנר

משל,

שמן על בד, 50X61 ס"מ,

חתום. חתום ומתואר מאחור.

מקור: עיזבון עו"ד חנן שנון.

בשנת 1965 מלאו בדיוק עשרים שנה לתום המלחמה וכספי השילומים מגרמניה חדלו להגיע. לרוע המזל תמו בדיוק אז שלושה פרויקטים ציבוריים ענקיים שבהם הועסקו אלפי אנשים: המוביל הארצי, מפעלי ים המלח והקמת נמל אשדוד. תחזיות העליה מאמריקה התבדו ושיעור האבטלה זינק בתוך שנה מכ-4 אחוזים לשיא חסר תקדים של כ -12 אחוזים והמשק נקלע לשפל עמוק. הפרשנות גורסת כי הדמות השקועה בבוץ היא – ישראל, המתחננת בפני הנביא ( הדמות שכלואה בבועת הזכוכית וכובע משולש לראשה) שיבשר לה את הישועה. הציפור מסמלת אצל ברגנר – שליחות של רצון טוב. מוסר השכל – אלמלא נכנענו והסכמנו לקבל מגרמניה את הפיצויים, השפל היה נמנע ! צחוק הגורל הוא שרק מלחמה הייתה יכולה להוציא אותנו מהבוץ בשנת 1967 . לפרשנות זו לא התקבל מעולם שום אישור. גם הציור השני שלפנינו מתאר, כנראה, משל. הוא נקרא: "השליחים". מאמצע שנות ה- 60 נהג יוסל ברגנר לצייר דמויות שונות , ארוכות פנים ומסקרנות שנראות כלקוחות מעולם האגדה והן מישירות מבט פרונטלי מבעד לחלונות מקומרים בצופה בציור. הדמויות הללו חוזרות על עצמן בהקשרים אמנותיים שונים . למשל, הדמות בעלת הכובע המשולש מופיעה בציורים שונים כ "ליצן" או כ "שדכנית" או כ "נביא". הפעם היא בולטת כראשת ה"שליחים" . גם עתה מעופפת אותה ציפור מעל חמשת החלונות והיא מסמלת שוב – שליחות של רצון טוב. בציור אחר עופפו מעל הסצנה עשרה פרפרים כתחליף לציפור והם מסמלים: אשליות פורחות. ברגנר נהג לתאר בציוריו חפצים שונים ובהם: חפצי מטבח כמו פומפיות, סירים, אגרטלים ופירות שונים. בועת הזכוכית הכילה בציור אחר – חצי תפוח עץ- סתם ולא פירש. ברגנר אמר: "ימיו של החפץ ארוכים מימי כולנו ואין זה הוגן שלא הוענקו לו חיים. לכן, אני נוהג לתקן עוול זה ולגלות בכל חפץ: פנים, נשמה ואפילו-פצע". אצל יוסל ברגנר – מאחורי כל דמות וכל חפץ חבוי סיפור, אך לא לכל משל – מצאנו נמשל.

ד"ר אמיר גבע.

הערכת מחיר: $12,000 - $16,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסל ברגנר

יוסל ברגנר הוא אחד האמנים הישראלים המוערכים והחשובים בישראל. ברגנר, נולד בוינה לשם יוסף ולדימיר, וגדל בבית שכולו תרבות ורוח: אביו היה משורר שבין השאר תרגם כמה מספריו של פרנץ קפקא לידייש, אמו הייתה זמרת, דודו משה, אחד האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל, היה צייר ובאופן כללי יוסל זוכר בית שכל הזמן עוסק בתרבות וברוח, בין אם ביצירה ובין אם בשיחה אודותיה. בגיל 17 הוא היגר לאוסטרליה ביחד עם אחותו, שם למד באקדמיה לאמנות של מלבורן והמשיך להקיף את עצמו באנשי תרבות ובפרט במי שהפך לחברו הקרוב ביותר לאורך עשרות שנים, המשורר יוסל בירשטיין ז"ל. אשתו של יוסל ברגנר, אודרי, היא ציירת, ולאחר שהשניים עלו יחד לארץ ב-1950 היה תמיד ביתם מקום מפגש לאנשי רוח ותרבות – תחילה בצפת, ולאחר מספר שנים ברחוב ביל"ו במרכז תל אביב. לאחר עלייתו לארץ שינה את שמו הפרטי ליוסל, והפך עד מהרה לאחד האמנים המוערכים והעסוקים בארץ. ציוריו תיעדו את המציאות בארץ על פניה השונות, בתחילת הדרך בעיקר באמצעות מוטיבים שנחשבו גלותיים. עם השנים השתנה היחס לציוריו שכן אותם מוטיבים גלותיים כביכול הפכו לחלק בלתי נפרד מהישראליות, וגם סגנונו של ברגנר עצמו השתנה. בפרט הפכו ציוריו לבהירים יותר, צבעוניים יותר ובמידה מסוימת גם שמחים יותר אם כי אחד המאפיניים העיקריים של עבודתו לאורך כל השנים היה המיזוג העדין בין העצוב לשמח. בנוסף לציוריו עשירי המבע, התפרסם יוסל ברגנר גם כמאייר של ספרים ובהם קלאסיקות רבות ועוד יותר מכך כמעצב תפאורה – ובעיקר למחזותיו של ניסים אלוני ז"ל (אגב, את "הכלה וצייד הפרפרים" כתב אלוני בהשראת סדרת ציורים מפורסמת של ברגנר שכללה בין השאר את "שלושת הבנות והפרפר" ואת "אוכלי הפרפר). מוטיב בולט אחר בעבודתו של ברגנר הוא הפומפיה – שמככבת בציורים רבים והפכה בידי האמן לאנושית להפליא. גם כלי מטבח אחרים מופיעים בציורים של יוסל ברגנר, כשלדבריו הסיבה לכך היא שבילדותו, בהיעדר צעצועים "רגילים", שימשו אותו כלי המטבח למשחקים שונים. בראיונות רבים הגדיר עצמו ברגנר כאיש מקצוע ולא כאמן, אם כי אין ספק שמדובר באחד הציירים הגדולים בתולדות המדינה, ויעיד על כך גם פרס ישראל לאמנות בו זכה בשנת 1980.
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop