מכירה: 178 תאריך המכירה: 05.09.2020 Item: 32

יוחנן סימון

דמויות בקיבוץ,
שמן על בד, 33X44 ס"מ,
חתום.

ב-1947 בעקבות תערוכת היחיד הראשונה של סימון במוזיאון תל-אביב, הגדיר ד”ר חיים גמזו את עבודתו המוקדמת: ”סימון הוא צייר ההוגה את יצירתו. הוא לא סומך על הרושם הנאה בלבד, אלא מחפש גם את הנושא. יצירתו אינה ריאליזם פשטני אלא מעין ראיית המציאות דרך הפריזמה האישית של האמן. המעשה כפי שהוא מופיע בתמונותיו, הוא מופשט לא בצורתו אלא באופיו. בתמונותיו מופיע הד מחיי הקיבוץ ותגובה על הווי החיים שם” (הארץ, … 16.5.1947). סיפורו של יוחנן סימון – האדם, האמן – נחצה לשניים ומתחיל פעמיים: הסיפור האחד הוא זה של אמן יהודי- גרמני צעיר, בראשית שנות העשרים לחייו, בוגר האקדמיה לציור בעיר פרנקפורט על נהר מיין, הנודד באירופה שבין שתי מלחמות העולם בעקבות מרכזי האמנות של ראשית המאה, ומבקש לעצמו קריירה של צייר מודרניסט; הסיפור האחר הוא של אמן על סף בשלות, שמתחיל את העשור השלישי לחייו כאשר הוא כבר מעורה בחוגי האמנות הפריזאיים. הוא מגיע לקיבוץ בארץ- ישראל, נסחף לתוך המהפכה הציונית-סוציאליסטית והופך, כמעט בעל כורחו, לאמן המייצג והמוביל של החברה הקיבוצית. סגנונו הייחודי ניכר בכמה מאפיינים: – צבעוניות חמה של גוני אדמה ממשפחות החום, הכתום והאדום, וכנגדה הכחול ה”פועלי” הקר בצבע השמלות, החולצות והמכנסיים: הנחת הצבע מתפתחת ממשיכות מכחול מהירות וקצרות בסגנון אימפרסיוניסטי, למשיכות שטוחות ומוארכות בעלות אופי מאורגן ומהודק יותר. בכל קבוצת ילדים שצייר העניק סימון לאחת הילדות סימן היכר: סרט אדום בשערה… – מערך נופי המבוסס על ”סדר מידה וטעם”, במסורת הציור הצרפתי מפוסן, דרך סזאן ועד דרן, מורו האחרון של סימון… – ככל שציורו של סימון נוטש את המרחב הנופי, מתקרב אל הדמויות ומבקש לשוות להן מימד מונומנטאלי… הדמויות מקרינות כוח ושלווה, המחלצים אותן מהרמה הז’אנריסטית של ציורי ההווי ומעניקים להם חיים סמליים ומעמד ארכיטיפי. הקומפוזיציה שומרת על איזון בין המרחב הנופי לבין קבוצות הדמויות השתולות בתוכו בפיזור מסויים… ניכר שהחישובים הקומפוזיציוניים הרבו להעסיק את סימון, שכן באמצעותם ניסה לבנות את אווירת הסדר והשקט שביקש עבור ציוריו. בציורי הקיבוץ של סימון אי-אפשר שלא לחוש בתשומת הלב המיוחדת המוענקת לדמות האב. האב הוא יסוד חשוב ומאזן בקומפוזיציות המשפחתיות – ופעמים רבות הוא, ולא האם, נושא את הילד בזרועותיו בעוד האם משקיפה מהצד. אבל הציורים הצבועים בגוון מטאפורי יותר – כמו ”סצינת ההנפה” והנשיאה על הכתפיים – האב אף נשלף אל האור וכמו בוקע אל מרכז הבמה.
טלי תמיר, יוחנן סימון: דיוקן כפול. מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2001.

לסרטון על יוחנן סימון לחצו כאן

הערכת מחיר: $20,000 - $30,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוחנן סימון

יוחנן סימון הוא צייר יליד גרמניה שהפך למזוהה במיוחד עם התנועה הקיבוצית ועם הריאליזם הסוציאליסטי. סימון נולד בשנת 1905 ובשנת 1936 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ גן שמואל, שם מצא עצמו עוסק במגוון עבודות, אך כמעט ולא מצייר. יחד עם זאת הכישרון הרב שלו לא נעלם מעיני קברניטי "הקיבוץ הארצי" ואלה גייסו אותו לטובת האדרת התנועה הקיבוצית באמצעות האמנות. הוא צייר כרזות מלאות פאתוס ל"שומר הצעיר", ציורים המציגים את הווי הקיבוץ כמוצלח במיוחד ובפרט סצנות משפחתיות המשלבות אושר ואינטימיות, וכן יצירות המפארות את ערך העבודה ואת יופיה של האדמה (בפרק זמן שזכה להגדרה "התקופה החומה"). כך סימון נבחר לצייר את הכרזה הרשמית של יום העצמאות הראשון וכן כרזה לאחד במאי 1950. ב-1953 ביצע סימון מפנה משמעותי נוסף, הן מבחינת אורח החיים והן מבחינה סגנונית – הוא נפרד מאשתו הראשונה, עבר לתל אביב, והחל לצייר בסטודיו שלו (ששכן בשדרות רוטשילד 125, במרחק קצר מאוד אגב מביתו של צייר מפורסם אחר, יוסל ברגנר) בסגנון שונה לחלוטין מזה שאפיין אותו בקיבוץ. יצירותיו בתקופה זו הפכו מודרניים, מופשטים, צבעוניים מאוד ומלאי אופטימיות – בעיקר בהשפעת המסע לדרום אמריקה – ולקראת סוף ימיו אף עבר סימון לציורים סוריאליסטיים נוסח חואן מירו. סימון ידוע גם בציורי הקיר גדולי המימדים שלו להם נחשף בנסיעותיו לניו יורק ואיטליה. בשנת ה- 50 יצר מס' ציורי קיר באוניברסיטאות, מפעלים ומבני ציבור, ואף על אניות של חברת צים. במסעותיו לדרום אמריקה יצר גם ציורי קיר ידועים בברזיל וארגנטינה.