מכירה: 180 תאריך המכירה: 13.03.2021 Item: 191

ידיד רובין

בית ועץ, 1989-1997 ,

שמן על בד, 130X97 ס"מ.

חתום ומתוארך מאחור.

מקור: אוסף קבוצת אי. די. בי .

הציור של רובין מסוף שנות ה-80 ואילך מתאפיין בתהליך של זיכוך וגיבוש, המקנה לו מבע אישי בר זיהוי ומעמיד גוף יצירה הרמוני בעל היגיון פנימי מובנה. נושאיו מצטמצמים לטווח מוגבל של מראות נוף, "מראי מקום" קבועים של דימויים חוזרים ונשנים, הנפרשים באינספור קומפוזיציות והמצאות ציוריות – ובדיו מטופלים בטכניקות מגוונות הכוללות הנחת צבע באמצעות שפכטלים, מקלות ומכחולים ליצירת מרחב אומנותי עצמאי. במקרים אחדים ניכר גם מגע ישיר באצבעות ידיו על שכבות הצבע, מגע המטעין את הציורים במימד אנושי ורגשי חם, או הנחות צבע היישר מן השפופרת, שיוצרות רצועות דשנות או "כפתורים" […]

השינוי המשמעותי בזמן שידע אז רובין נעוץ ביכולת נרכשת לשחרר את מחשבותיו בזמן הציור ולהתמסר לפעולת הציור כאירוע עצמאי, שכמו מנותק מסביבה מובחנת או מזמן נתון. השהות היומיומית בסטודיו מעניקה לו רגעי חסד של זמן תחום ומרוכז: "אני עובד על ציור באקט שנמשך בין חצי שעה לשעה וחצי, מקרוב, במשך זמן רצוף, בלי להתרחק כדי לבחון את התוצאה או לתקן. רק אחר כך אני חוזר לציור כדי להשלים אותו או להכניס תיקונים קטנים". עשרות שפופרות של צבעי שמן, הזרוקות בערבוביה על רצפת הסטודיו, מעידות על עוצמת התהליך האינטנסיבי המתרחש באחת. הציור החדש שנולד מגלה חירות צבעונית ופיגורטיביות אגדית לצד שימוש נדיב בחומר ובתבניות צורניות, הממלאות את שטח הבד מקצה עד הקצה […]

הציור של רובין אוזכר לא – אחת ביחס לאומנתו של ון-גוך ובהקשר של מגמות במודרניזם המוקדם. החומריות הגדושה, הצבעוניות העזה והאקספרסיביות, בשילוב עם תיאורים של נוף כפרי, שדה, שמש וקו אופק, היוו כר פורה להשוואה שגובתה גם בהצהרתו של רובין עצמו כי ון-גוך היה לו מקור השראה.

יניב שפירא, ידיד רובין, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2010 , עמ' 97,98 .

הערכת מחיר: $4,000 - $6,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: ידיד רובין

ידיד רובין נולד בשנת 1938 ונפטר בשנת 2012, חבר קיבוץ גבעת - חיים איחוד, ראה את ייעודו כאמן מאז היה נער. ב-1957, עוד טרם השלים את חובות לימודיו במוסדות החינוך הקיבוציים, הצטרף להוריו ששהו בשליחות של כמה שנים בווינה. את שנת שהותו שם ניצל להשתלמות באקדמיה הווינאית לאומנויות, העיקר ביסודות הרישום הקלאסי. בשנים 1962-1966 פנה ללימודי ציור ורישום במכון אבני בתל אביב, בהדרכתם של יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטיצמקי, משה מוקדי ואחרים. הבחירות האומנותיות של רובין אינן מובנות מאליהן: בשנות הפריצה שלו כאמן (שנות ה-60) עסק בפיסול שעניינו צורות גיאומטריות מופשטות ויחסים גופניים ואופטיים היוצרים תעתוע ואשליית מרחב. מן הפיסול פנה לציור, ומבין מגמותיו השונות בחר להתמקד בציור נוף. וגם מתוך טווח האופציות הרחב שמציע מושג הנוף, שהייתה לו משמעות מיוחדת בציור הישראלי, הקיבוץ - נוף מוגדר, אנושי במובנו כמערכת חיים המשליכה מבני ארגון על סביבתה. אלא שגם כאן הגזרה של רובין מסוימת מאוד: הוא מצייר נוף המורכב תמיד מאותם דימויים ספורים ונמנע מייצוג האדם המכונן אותו. הדמות האנושית - ואף זו של החיה - נעדרת כליל מציוריו; מהדמות נותר בהם, לכל היותר, טורסו שבלוני של גזע עץ. לציור הנוף של ידיד רובין אין תקדים במקומותינו: הוא נותן דרור לצבע שלא נראה כמותו באומנות הישראלית ומתענג על הדקורטיבי, שבמשך שנים ארוכות נחשב לגנאי בחוגיה הפנימיים. בנשימה ארוכה של עבודות חיים מציע הציור של רובין תחביר חדש, שאינו מתכתב עם מושגי הסובייקטיביות, האינטימיות והאותנטיות של הנוף שבאמצעותם טוותה האמנות הישראלית את זהותה.