מכירה: 180 תאריך המכירה: 13.03.2021 Item: 66

נחום גוטמן

חתונה יהודית,

שמן על בד, 65X81 ס"מ.

חתום.

מקוריות הציור אושרה ע"י פרופסור חמי גוטמן, בן האמן.

בנובמבר 1974 , כשבוע לאחר שפורסם ב”משא” מאמרי על סיפורו, ”החמור שכולו תכלת”, שלח לי נחום גוטמן מכתב חם (עם שתי שגיאות כתיב!) ובו הזמינני לדירתו שברחוב אחד העם 136 , קומה ד’, לראות את עבודתו. ”אנא!”, סיים את מכתבו. באתי נרגש, וכאן – בעודנו מוקפים בציוריו – הגישה לנו דורה, אשת האמן, פרוסת עוגת לקך וכוסית יין מתוק, בעוד גוטמן אינו חדל לבטא צער ומורת רוח על ההדחה שהדיחו זריצקי ואמני ”אופקים חדשים” ציירים מסוגו. זכורה לי הפליאה שביטאתי באוזני גוטמן: שהרי, רמת השטיחות הצבעונית של ציוריו הסובבים, דרגת ההפשטה שלהם, התזמור הטהור של הצורה והצבע, ואפילו הגיאומטריות של מרכיבי המיחבר – לא היו פחותים מאותם ציורים שחלק מאמני ”אופקים חדשים” התהדרו בהם. אלא, שטרם ידעתי אז מה עמוקה התהום בין המקומיות הים-תיכונית האנקדוטית של גוטמן לבין יומרת האוניברסאליות של ציירי ההפשטה התל-אביביים ונאמניהם. עתה, עשרות שנים מאוחר יותר, בכוחי למקם את הציור הנוכחי סמוך לאחר ”מלחמת ששת הימים”, באשר קרבה בלתי מבוטלת בצורות ובדימויים קושרת את הציור לתמונת ”ירושלים” שצייר גוטמן ב- 1970 . בשתי התמונות מככב מסגד הסלע בכחוליו במרכז הציור (כאן במרכז העליו), בבחינת ”מקום המקדש”; בשתיהן מופיעות ידי ברכת כוהנים (כאשר בתווך מופיעה בציורנו מנורת המקדש, שלא כאותו גור-ארי-יהודה שצויר בשמי ירושלים האחרת של גוטמן); שתי התמונות משלבות פיגורטיביות, דקורטיביות רבה והפשטה; בשתיהן עוטפות תכלת רבה ועליצות את המראה המואר. אלא, שלא כבציור האחר, ביצירתו הנוכחית יצר גוטמן ציור-בתוך-ציור, כאשר סצנת החופה מוקפת בבתי הרובע היהודי, שמעבר להם נשקפים הר הצופים והר הזיתים כצמד שדיים מעתירים. ספק תפאורה וספק ציור קיר דקורטיבי ואֶפּי (רב-יחידות) – גוטמן מכניס ומוציא אותנו אל החתונה וממנה, מהכלל אל הפרט ולהפך. ארבעה הברושים מימין עשויים לאזכר את ברושי ”מקום המקדש”, המוכרים מהאיקונה הירושלמית הוותיקה (שראשיתה ב- 1837) ואשר מסמלים את ארזי הלבנון, ששימשו לבניין המקדש. דומה, שגוטמן מייהד מחדש את הרובע היהודי שננטש בתש”ח ואשר נכבש מחדש ב-67 . הטקס היהודי של החתונה משלב עממיות של נושאות התקרובת עם דימויים לאומיים-דתיים, ביטוי לאופוריה הגדולה שלמחרת המלחמה. החתונה המיוצגת היא אפוא גם טקס של ברית בין עם לבין בירתו המקודשת (”וארשתיך לי לעולם…”). אך, יותר מכל, זהו ציור של חגיגה, ההופכת את התוכן (הטקס) לצורה – למרקם עולז, מואר וידידותי של מקום שכולו חג. ספק אם עוד נמצא כיום אהבה שכזו של תל-אביבי לירושלים…

גדעון עפרת

הערכת מחיר: $50,000 - $80,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נחום גוטמן

נחום גוטמן הוא צייר, מאייר וסופר ילדים מהחשובים בתולדות ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ילדים. גוטמן נולד בשנת 1898 בסרביה ובגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל, ובילה את שנות ילדותו ביפו ונוה-צדק שהשפיעו מאוד על עבודותו. בהיותו בן 15, החל ללמוד אמנות בבית הספר, בצלאל, בירושלים אבל פאן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נסע ללמוד באירופה וגר בין השאר בוינה, פריז, רומא וברלין.

בשנת 1926 עלה שוב ארצה והתיישב בתל אביב, ונמנה בין חלוציה של הסגנון הארץ-ישראלי ביחד עם ראובן רובין, ציונה תג'ר וישראל פלדי. רוב האמנים בשנות ה- 20 נטו לתאר את חיי אידילייה בין היהודים לערבים: יושבים בבתי קפה, רוכבים בין הכרמים, ונחים בפיקניק. גוטמן אשר גדל ביפו, הרבה לתאר את הפרדסים של נוה צדק. הפרדסים באותה התקופה היו לרוב שייכים לערבים והפרדסים סימלו את המזרחיות שהיוו אצל גוטמן מסתורין ומשיכה. המשיכה של גוטמן למזרח התבטאה ברמזים לעוצמה, יצריות ומיניות בציוריו משנות ה- 20. גדעון עפרת תיאר: "ב- 1926 כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, ואת רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארציישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים ואף להיפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ"ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט".

בשנות ה- 30, גוטמן ושאר האמנים המקומיים הרבו בגיחות לפאריס והגיעו למיצוי של הסגנון הנאיבי- אוריינטליסטי. הצבעים הפכו כהים יותר והנוף הישראלי הפך לנוף בעל אפרוריות צרפתית וצבעים כהים יותר בהשפעת מאטיס וסזאן. בשנות ה- 50 הרבה גוטמן לתאר סצנות בטיילת בטבריה, על דייגיה ואנשיה, הנוף נעשה כחול ומוטיב האוניות חזר בציוריו. גם בשנים מאוחרות יותר חזר גוטמן להתרפק על הימים היפים והאבודים של יפו, נווה צדק ותל אביב. יפו חזרה להיות הרמונית וידידותית: פרשים וכרכרות ברחוב, מוכרי אבטיחים חביבים וצבעים עליזים מתארים את האגדה הנוסטלגית.
גוטמן כתב ואייר עשרות ספרים, זכה בפרס דיזינגוף לציור בשנת 1938, יקיר תל אביב (1976), ופרס ישראל לספרות ילדים ב- 1978. בשנות ה- 50 ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם ובמקביל יצר גוטמן מס' ציורי קיר ופסיפסים שמעטרים את העיר תל אביב. גוטמן אשר נפטר בגיל 82 הוא אחד מהאמנים הישראליים החשובים והאהובים ביותר.

בין 1920 ו 1926- למד גוטמן אמנות בוינה, ברלין ופריז. במהלך תקופה זו החל לאייר ספרים, תחום מרכזי באמנותו הרב תחומית של גוטמן לאורך חייו. בין היתר, אייר את ספריו של אביו, בן ציון, חיים נחמן ביאליק ואת ספרי הילדים שכתב בעצמו. כששב גוטמן לארץ השתלב בקבוצת ”אמני ארץ ישראל” לצד אמנים אחרים כגון ראובן רובין וציונה תג’ר. אמני קבוצה זו עסקו בתיעוד הארץ, נופיה ותושביה תוך שימת דגש על צבעים עזים והאור הבוהק של הארץ. בספרו ”נחום גוטמן” כותב אהוד בן עזר שגוטמן העיד על עצמו כי נכנס לאווירה של חבריו מימי בצלאל והחל לתעד את האור ואת האפקטים המנוגדים שמצא בהווי המזרחי.

לתל אביב מקום מיוחד בציוריו של גוטמן והיא נושאת מטען רגשי-אישי עבורו. היותו עד להתפתחותה והתפתחותו האישית במקביל לה. זיהויו המובהק של גוטמן עם העיר תל אביב קשור קשר הדוק לאופן בו הוא עקב ותיעד אותה בציור ובכתיבה, שלב אחרי שלב, מדיונות החול הצהובות עד להתגבשותה לעיר ממשית ותוססת. בציוריו ניסה גוטמן להנציח את האווירה הים תיכונית ולתפוס את מושג האור. הקומפוזיציות הפשוטות יחסית רוויות ניגודים צבעוניים חריפים אך הרמוניים. לדמות האנושית תפקיד חשוב בציוריו. האווירה אותה קלט גוטמן מועברת הלאה בציוריו במעטפת רומנטית ורכה מחד אך דינמית, אופטימית ומלאת חיים מאידך.