מכירה: 182 תאריך המכירה: 30.10.2021 Item: 69

נחום גוטמן

כרכרה ביפו,

שמן על בד, 54X81 ס"מ,

חתום.

מקוריות הציור אושרה ע"י פרופסור חמי גוטמן, בן האמן.

נחום גוטמן היה ונותר אחד מהיוצרים העבריים הנחשבים בתולדות האמנות של ישראל וכמי שיצירתו תיארה מאז ומעולם את קסמה של ארצנו, את נופיה ואת ההווי הייחודי שלה בשנותיה הראשונות. ואכן, ביצירתו של נחום גוטמן אין ולא היו תקופות . לא נוכל למצוא בהן מוקדם ומאוחר ולאורך כמעט שבעה העשורים שבהם פעל, החל בגיל 16 כשלמד אצל אבל פן בבצלאל וכלה בגיל 82 כשנפטר, לא חלו שינויים של ממש בסגנון עבודתו ובנושאי יצירתו. בנושאים שבהם עסק גוטמן בציוריו לפני עשרות שנים הוא הוסיף לעסוק עד יומו האחרון ובכישרון רב. ורובם מתוך האוצר הבלום של זיכרונותיו שרק מעטה דק של אגדה עוטף אותם עכשיו. דוגמא נאמנה לכך מהוות תמונות הכרכרות של גוטמן משנות ה-50 וה-60 . בגעגועים רבים זוכר גוטמן את הימים הקסומים ההם – ימיה של תל אביב הקטנה כשהכרכרות היו מגיעות מיפו והיוו חלק בלתי נפרד מתמונת החיים דאז.

נחום גוטמן אהב לצייר את הסוסים המפוארים מאוד דוהרים כשהם נהוגים בידיו של העגלון הערבי בעל הגוף המלא. בציור הייחודי שלפנינו מוצגות דווקא שתי נזירות לבושות בשחורים כשהן קפואות וללא תנועה כאילו נוצקו בגבס ועל פניהן כיסוי בד המגן עליהן מפני הרוח המנשבת במרץ בעת דהרת הסוסים היה בכך כלהציג מעין אירוניה לפיה הנשים הנוצריות הללו נישאות על כרכרתו של העגלון הערבי שמריץ את סוסיו אך גם כוח ועליצות לנוכח העובדה כי מי שמתאר בשקיקה את המופע הזה הוא דווקא צייר עברי. הסוסים שהובילו את הכרכרות בציוריו של נחום גוטמן היו חמושים בראשים מוארכים בצבע לבן והיוו בעצם משקל נגד למראה הנזירות שעוטות כיסויי ראש שחורים כצבע עיניהם של הסוסים. ועיני הסוסים נראות בציור עצובות ואנושיות . החיבור בין צייר עברי , עגלון ערבי ונזירות נוצריות ביצירה אחת שמתארת כרכרה רתומה לסוסים "אנושיים" משקף היטב את זיכרונותיו של גוטמן שהגיע ארצה בגיל 7, גדל בנווה שלום שהייתה שכונה יהודית על גבול יפו ולמד בנוה צדק ולאחר מכן התגורר באחוזת בית שמסמלת את ראשיתה של העיר תל אביב.

הציור "כרכרה ביפו" הוא פרי עמלו של נחום גוטמן במיטבו שלמרבה הצער זכה בפרס ישראל רק בשנת 1978 , שנתיים לפני פטירתו.

ד"ר אמיר גבע

הערכת מחיר: $80,000 - $120,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נחום גוטמן

נחום גוטמן הוא צייר, מאייר וסופר ילדים מהחשובים בתולדות ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ילדים. גוטמן נולד בשנת 1898 בסרביה ובגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל, ובילה את שנות ילדותו ביפו ונוה-צדק שהשפיעו מאוד על עבודותו. בהיותו בן 15, החל ללמוד אמנות בבית הספר, בצלאל, בירושלים אבל פאן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נסע ללמוד באירופה וגר בין השאר בוינה, פריז, רומא וברלין.

בשנת 1926 עלה שוב ארצה והתיישב בתל אביב, ונמנה בין חלוציה של הסגנון הארץ-ישראלי ביחד עם ראובן רובין, ציונה תג'ר וישראל פלדי. רוב האמנים בשנות ה- 20 נטו לתאר את חיי אידילייה בין היהודים לערבים: יושבים בבתי קפה, רוכבים בין הכרמים, ונחים בפיקניק. גוטמן אשר גדל ביפו, הרבה לתאר את הפרדסים של נוה צדק. הפרדסים באותה התקופה היו לרוב שייכים לערבים והפרדסים סימלו את המזרחיות שהיוו אצל גוטמן מסתורין ומשיכה. המשיכה של גוטמן למזרח התבטאה ברמזים לעוצמה, יצריות ומיניות בציוריו משנות ה- 20. גדעון עפרת תיאר: "ב- 1926 כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, ואת רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארציישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים ואף להיפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ"ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט".

בשנות ה- 30, גוטמן ושאר האמנים המקומיים הרבו בגיחות לפאריס והגיעו למיצוי של הסגנון הנאיבי- אוריינטליסטי. הצבעים הפכו כהים יותר והנוף הישראלי הפך לנוף בעל אפרוריות צרפתית וצבעים כהים יותר בהשפעת מאטיס וסזאן. בשנות ה- 50 הרבה גוטמן לתאר סצנות בטיילת בטבריה, על דייגיה ואנשיה, הנוף נעשה כחול ומוטיב האוניות חזר בציוריו. גם בשנים מאוחרות יותר חזר גוטמן להתרפק על הימים היפים והאבודים של יפו, נווה צדק ותל אביב. יפו חזרה להיות הרמונית וידידותית: פרשים וכרכרות ברחוב, מוכרי אבטיחים חביבים וצבעים עליזים מתארים את האגדה הנוסטלגית.
גוטמן כתב ואייר עשרות ספרים, זכה בפרס דיזינגוף לציור בשנת 1938, יקיר תל אביב (1976), ופרס ישראל לספרות ילדים ב- 1978. בשנות ה- 50 ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם ובמקביל יצר גוטמן מס' ציורי קיר ופסיפסים שמעטרים את העיר תל אביב. גוטמן אשר נפטר בגיל 82 הוא אחד מהאמנים הישראליים החשובים והאהובים ביותר.

בין 1920 ו 1926- למד גוטמן אמנות בוינה, ברלין ופריז. במהלך תקופה זו החל לאייר ספרים, תחום מרכזי באמנותו הרב תחומית של גוטמן לאורך חייו. בין היתר, אייר את ספריו של אביו, בן ציון, חיים נחמן ביאליק ואת ספרי הילדים שכתב בעצמו. כששב גוטמן לארץ השתלב בקבוצת ”אמני ארץ ישראל” לצד אמנים אחרים כגון ראובן רובין וציונה תג’ר. אמני קבוצה זו עסקו בתיעוד הארץ, נופיה ותושביה תוך שימת דגש על צבעים עזים והאור הבוהק של הארץ. בספרו ”נחום גוטמן” כותב אהוד בן עזר שגוטמן העיד על עצמו כי נכנס לאווירה של חבריו מימי בצלאל והחל לתעד את האור ואת האפקטים המנוגדים שמצא בהווי המזרחי.

לתל אביב מקום מיוחד בציוריו של גוטמן והיא נושאת מטען רגשי-אישי עבורו. היותו עד להתפתחותה והתפתחותו האישית במקביל לה. זיהויו המובהק של גוטמן עם העיר תל אביב קשור קשר הדוק לאופן בו הוא עקב ותיעד אותה בציור ובכתיבה, שלב אחרי שלב, מדיונות החול הצהובות עד להתגבשותה לעיר ממשית ותוססת. בציוריו ניסה גוטמן להנציח את האווירה הים תיכונית ולתפוס את מושג האור. הקומפוזיציות הפשוטות יחסית רוויות ניגודים צבעוניים חריפים אך הרמוניים. לדמות האנושית תפקיד חשוב בציוריו. האווירה אותה קלט גוטמן מועברת הלאה בציוריו במעטפת רומנטית ורכה מחד אך דינמית, אופטימית ומלאת חיים מאידך.