מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית  פריט: 14

אבל פן

יובל והנבל, 1946,
פסטל על קרטון,
63X48 ס"מ,
חתום. מתוארך מאחור.

רבות כבר נכתב על ציורי התנ”ך של אבל פן. פן, יליד האימפריה הרוסית שעבר לפריז ולאחריה לירושלים, הפליא לתאר את הדמויות המקראיות. אירועי התורה היו חביבים עליו, והוא הרבה לצייר את גיבורי וגיבורות ספר בראשית. אדם וחווה וסיפור בריאת העולם. קין והבל וסופם הטרגי. נוח, בניו ועלילת המבול. אברהם, שרה ויצחק אשר נעקד על המזבח. יעקב ונשותיו רחל ולאה. דינה בת לאה, יוסף, ודמויות רבות אחרות – את כל אלו צייר פן, לעיתים יותר מפעם אחת. משני חלקיו האחרים של התנ”ך – הנביאים והכתובים – צייר מעט, ובולטת דמותו של דוד המלך, בעיקר בימי נעוריו, אותה צייר כמה פעמים. הראשון בציוריו של פן במכירה הנוכחית מתאר את דמותה של רבקה ליד הבאר. פרק כד בספר בראשית מתאר באריכות את המפגש בין הנערה הצעירה ורבת התושייה, לבין אליעזר עבד אברהם שנשלח להביא אישה לבנו יצחק. רבקה, עם כד על כתפה, השקתה את השליח הצמא ואת גמליו. מעשיה הנדיבים הביאו לאחר זמן קצר לנישואיה ליצחק. אך מי היא הדמות המסתורית בציור השני? מיהו הנער הצעיר, סתור השיער, אשר שר ומנגן על כלי מיתר מאולתר, אולי נבל, עשוי מקרן חיה מעוטרת וגדולת ממדים? מדוע בחר פן לציירו משל היה אברהם אבי האומה, הבל או משה? נראה כי גיבור הציור הוא יובָּל, בנו של למך וצאצאו של קין, אשר מזוכר פעם אחת ויחידה בתנ”ך וזאת בפרק ד בספר בראשית. יובל, אֲבִי כּלָ-תּפֵֹשׂ כִּנוֹּר וְעוגּבָ, הוא אחיהם של יבָָל, אֲבִי ישֵֹׁב אהֶֹל ומִּקְנהֶ, ושל תּובּלַ קַיִן, לטֵֹשׁ כלָּ-חרֵֹשׁ נְחשֶֹׁת ובּרְַזלֶ. אי אפשר להמעיט בחשיבותה של שלישית האחים הנעלמת לתרבות האנושית. הבכור, יבָָל, הוא אבי רועי הצאן. יובל, גיבור הציור, הוא ראשון הנגנים ואילו תובל קין, אחיהם הצעיר, הוא הראשון שלמד להפיק ולעבד מתכות מן האדמה. בדרכו המינימלית, החסכנית במילים, מדגיש המקרא כי תרבותם של בני האדם על ידי בני אדם נוצרה. האומנות אינה בת חסות של האלה אתנה, המוזיקה אינה בבעלותו של אפולו, והנפחות לא באה לעולם בזכות וולקן, בנו של זאוס. האנשים החיים על פני האדמה, והם בלבד, יצרו את העולם כפי שאנו מכירים אותו היום וכפי שהכירו אותו בימי קדם. התפיסות הפוליתאיסטיות אשר משייכות לאלים את ערש התרבות נדחו ולא מצאו מקום ביהדות ובדתות המונותיאיסטיות האחרות. בדרכו הרגישה היטיב פן לתאר את יובל. לבושו פשוט אך עיניו בורקות. הוא יושב לבדו באמצע השממה, פורט עלי מיתר ושר מעמקי נשמתו. אולי את שירו של למך אביו, שבדומה לקין הביא למותם של אחרים, ואולי שיר אחר. אין לדעת. זמר בודד אשר פרץ את הדרך לרבים אחריו. נער אמיץ ויצירתי שהביא לחיינו את הנבל ואת הכינור, את המנגינות ואת השירים, את הקינות ואת המזמורים.
אריאל רם פסטרנק

הערכת מחיר: $8,000 - $12,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אבל פן

עד יומו האחרון בשנת 1963 המשיך אבל פן לצייר את התנ"ך. הצורך שלו, להגיב באופן אמנותי על אירועים מרכזיים בתולדות העם היהודי, הביאו במהלך מלחמת העולם השנייה להתקין סדרת רישומים בנושא השואה שעוררו הדים בארץ ובעולם.(...) יש להודות שהצלחתו של פן בקרב צרכני אמנות יהודים בעולם היתה גדולה מזו שנחל בארץ-ישראל. במחצית השניה של שנות ה-30 הוא שהה שנים אחדות באירופה לרגל תערוכותיו, ואחר כך הרבה לנסוע לפתיחות של תערוכות ציורי התנ"ך שלו ברחבי העולם. הוא היה האמן היהודי הראשון שבמרכז יצירתו עמד התנ"ך. (...) פן השתייך לדור המייסד של ציירי ישראל, והיה אחד המגלמים הנאמנים, המובהקים והידועים ביותר של כמה מן העקרונות האידיאולוגיים והאמונות הבסיסיות ואולי גם הנטיות הנפשיות, שכיוונו את היצירה האמנותית הציונית בימיה הראשונים: הנהייה למזרח במובן "חדש ימינו כקדם", והתפיסה שהקיום הלאומי היהודי בארץ-ישראל הוא תנאי ליצירה עצמאית בעלת ערך ותוקף ובייחוד כזו המייצגת זהות אותנטית. הצירים המרכזיים ביצירתו של פן – תיעוד הסבל של הגולה מצד אחד, והשיבה לגן-העדן המקראי מצד אחר – הם בעצם ביטוי מוקדם של דגם אידיאולוגי ציוני, ידוע ומוכר, שהתגלם באופן הקיצוני ביותר בצמד המושגים: "משואה לתקומה". מתוך : "אבל פן ציורי התנ"ך ועוד", יגאל צלמונה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2003, (עמ' XXVII).
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop