מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית  פריט: 22

יוחנן סימון

אימהות, 1953,

שמן על בד, 46X38 ס"מ,

חתום ומתוארך.

מאז 1936 ועד 1952 התגורר סימון בקיבוץ גן-שמואל והיה מסור בציוריו לייצוג תהילת החיים בקיבוץ – הביחד, העבודה, המנוחה, השוויון, אחדות האדם והטבע, נעורים, ספורט, בריאות… אך, מעל ומעבר להתגייסותו האידיאולוגית האקטיבית, סימון נשא בתוכו גרעין אינטימי נפשי, אישי מאד, הנסב על יחסי אם ובן. אולי, זהו גֶן פרוידיאני שקינן בנפשו של האמן, אף כשהוא כבר קרוב לגיל 50 , שעה שמצייר ציור זה והוא כבר מחוץ לקיבוץ והרחק מרעייתו ובנותיו שנותרו בגן-שמואל. וכך, הגם שהביאנו בציורו הנוכחי אל המתבן של הקיבוץ (ראו מימין חבילות הקש המדורגות), סימון הקטין מאד את הפועל שברקע, ולעומתו, הגדיל מאד שתיים מתוך שלוש הנשים הצעירות המיוצגות עם עולליהן. הן יחפות, לבושות בפשטות, ללא כל עדיים. ובה בעת, אלו הן נשים מונומנטאליות, שבחרו לא לשלוח את ילדיהן לחדר- הילדים, כי אם יצאו ביום החם (האם הקדמית מליטה עיניה מקרני השמש) לשחק ולטייל באוויר הפתוח. כלום מבטא הציור רגשות של הצייר באשר לאם ולבנות שהותיר מאחור? שמא געגועים לאימו ולילדותו? הבן המצויר בקדמת הציור בהחלט עשוי להזכיר במראהו את יוחנן סימון. ברם, מלבד ד"ש אפשרי מילדותו ולאימו, שממנה נפרד כבר לפני עשרות שנים, ואפילו מעבר למחויבות האידיאולוגית לרעיון הקיבוצי, סימון הוא צייר המחויב לציור. ב- 1953 הוא בשיא חברותו בקבוצת "אופקים חדשים" והוא מנסה לעשות את הבלתי- אפשרי: להפגיש ריאליזם חברתי והפשטה, שעניינה ערכים צורניים לשמם. כיצד עושה זאת סימון? תחילה, הוא משטיח מאד את המראה ואת הדמויות. במקביל, מחלק את התמונה לתצורות גיאומטריות יסודיות: משולש המתבן, קימור הגבעה, אנך עמוד-החשמל, מלבני הבתים הלבנים. בה בעת, מצמצם סימון את צבעיו כמעט לשניים בלבד: תכלת (שמים) וצהוב-חום-בז' (אדמה, חבילות קש, שמלות שתי הנשים). קר וחם. כל שנותר לו הוא לתזמר את הדמויות בתנוחות נוגדות: זו חזיתית, זו בצדודית, זו מניפה את הבן וזו מובילה אותו בידה. תוכן וצורה נמזגו יחד בהרמוניה, שהיא חוויית היסוד של הציור כולו: החיים ההרמוניים, האידיליה, גן-עדן עלי אדמות, הקיבוץ… יוחנן סימון עזב את הקיבוץ, אך המשיך לשאת אותו בליבו.

גדעון עפרת

הערכת מחיר: $15,000 - $25,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוחנן סימון

יוחנן סימון הוא צייר יליד גרמניה שהפך למזוהה במיוחד עם התנועה הקיבוצית ועם הריאליזם הסוציאליסטי. סימון נולד בשנת 1905 ובשנת 1936 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ גן שמואל, שם מצא עצמו עוסק במגוון עבודות, אך כמעט ולא מצייר. יחד עם זאת הכישרון הרב שלו לא נעלם מעיני קברניטי "הקיבוץ הארצי" ואלה גייסו אותו לטובת האדרת התנועה הקיבוצית באמצעות האמנות. הוא צייר כרזות מלאות פאתוס ל"שומר הצעיר", ציורים המציגים את הווי הקיבוץ כמוצלח במיוחד ובפרט סצנות משפחתיות המשלבות אושר ואינטימיות, וכן יצירות המפארות את ערך העבודה ואת יופיה של האדמה (בפרק זמן שזכה להגדרה "התקופה החומה"). כך סימון נבחר לצייר את הכרזה הרשמית של יום העצמאות הראשון וכן כרזה לאחד במאי 1950. ב-1953 ביצע סימון מפנה משמעותי נוסף, הן מבחינת אורח החיים והן מבחינה סגנונית – הוא נפרד מאשתו הראשונה, עבר לתל אביב, והחל לצייר בסטודיו שלו (ששכן בשדרות רוטשילד 125, במרחק קצר מאוד אגב מביתו של צייר מפורסם אחר, יוסל ברגנר) בסגנון שונה לחלוטין מזה שאפיין אותו בקיבוץ. יצירותיו בתקופה זו הפכו מודרניים, מופשטים, צבעוניים מאוד ומלאי אופטימיות – בעיקר בהשפעת המסע לדרום אמריקה – ולקראת סוף ימיו אף עבר סימון לציורים סוריאליסטיים נוסח חואן מירו. סימון ידוע גם בציורי הקיר גדולי המימדים שלו להם נחשף בנסיעותיו לניו יורק ואיטליה. בשנת ה- 50 יצר מס' ציורי קיר באוניברסיטאות, מפעלים ומבני ציבור, ואף על אניות של חברת צים. במסעותיו לדרום אמריקה יצר גם ציורי קיר ידועים בברזיל וארגנטינה.
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop