מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית  פריט: 30

מרסל ינקו

שתי דמויות,

שמן על קרטון, 70X50 ס"מ,

חתום.

שני הציורים הללו אופייניים מאד למרסל ינקו של 1950 בקירוב, תקופה בה צייר בפיגורטיביות אכספרסיוניסטית דמויות, נופים ואירועים מקומיים בישראל. עתה צייר יישובים (בהם גם כפרים שרופי-קרבות), חיילים רכונים על רובם, מעברות, עולים וכו'. ינקו, שהגיע ארצה מרומניה ב- 1941, עודנו נתון תחת הרושם העז של הטיפוסים המזרחיים שפגש כאן, ערבים ותימנים בעיקר, ועל-פי-רוב – ערבים בבתי-קפה, יושבים בנחת ומעשנים נרגילה. בתפקידו כאדריכל נוף, התר את הארץ בחיפוש אחר אתרי פארקים לאומיים, הגיע ינקו לכפרים ערביים ובהם גילה תווי פנים, לבוש והווי שלא ראה דוגמתם בעברו, לא בבוקרשט, לא בפאריז ולא בציריך. מצויד בחוש דרמטי, במכחול עתיר ניגודים צבעוניים ובקצביות עזה, ינקו ייצג את הדמויות הערביות על גבול הקריקטורה, ספק דמויות מבהילות, ספק אטרקציות. הישיבה המזרחית המתמשכת על שרפרפים נמוכים בבית-הקפה, עם או בלי נרגילה, המחישה לינקו תפישת זמן שונה מזו הדינאמית, לה נטה באישיותו. התוצאה היא מתח ניגודים בין תוכן לצורה. אמון על המורשה הפיקאסואית של הפרימיטיביסטי וה"מכוער" ("העלמות מאביניון", 1906), לא היסס ינקו להגזים באורך החוטם העקום של הערבים, בשיער ראשם המתפרע וכו'. זוויות ברכיים ותנועת זרועות משמשות את המוזיקליות החזותית המזרחית, בבחינת "מוזיקה" דיסהרמונית לאוזנו-עינו של הצייר. לצד הגרוטסקה של פני הדמויות, ינקו מתרשם מהביגוד האקזוטי: התרבוש האדום, הכיפה הכחולה, מכנסי השרוואל וכל השאר. את התזזית שאיתר בצורת הדמויות מאזן ינקו בקו אופקי משותף ברקע, או בחמש קשתות זהות מעל. חרף הזרות שהצייר חש כלפי הילידים האקזוטיים (שיאה בציור מ- 1948 , המייצג ערבי מתפוצץ), ידע מרסל ינקו לגלות אהדה נדירה לפליטים הערביים הנאלצים לנטוש את כפרם, שיאוכלס בקרוב על-ידי אמנים יהודים (ינקו בראשם…) ואשר ייקרא "עין-הוד".

גדעון עפרת

הערכת מחיר: $15,000 - $25,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מרסל ינקו

מרסל ינקו נולד בבוקרסט רומניה ב-1895 ואת תולדות חייו ניתן לחלק לשני פרקים עיקריים: 46 שנים באירופה ו-34 שנים בישראל. כישרונו האמנותי התגלה מוקדם ע"י מורהו יוסף איסר שהטמיע בו את יסודות האמנות הקלאסית אשר השפעותיהם ילוו את יצירותיו במשך כל חייו. ינקו ייסד את כתבי העת הספרותיים "הסמל" ו"הקריאה" בהם פורסמו רישומיו לראשונה ובגיל 20 נסע ינקו ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני בציריך וחבר לתנועת ה"דאדא" המורכבת מקבוצת אמנים אוונגרדים צעירים אשר פעלו בקברט וולטר. ינקו לקח חלק גדול בפעילויות התנועה, הציג תערוכות, פרסם מניפסטים וכתבי עת ובין היתר יצר ינקו בעצמו את המסכות שעמם הופיעו האמנים ואף השתתף במופעים. באותה התקופה ינקו היה גם חבר בקבוצת "חיים חדשים" אשר אירגנו פעילויות אומנותיות ואינטלקטואליות. ב- 1922 לאחר שבילה זמן מה בפריז, חזר ינקו לרומניה ורוב יצירותיו התמקדו במראות הנוף המקומי, דמויות כפריות ונושאים קלאסיים שטופלו באופן מודרניסטי. סגנונו התאפיין בצבעוניות כהה ואלמנטים קוביסטיים בעקבות פיקאסו וג'ורג' בראק, ובמקביל היה שותף במספר קבוצות של אמנים בני רומניה אשר קידמו את רעיונות המודרניזם. למרות הצלחתו המקצועית ברומניה, ב-1940, בתחילת מלחמת העולם השנייה, החליט מרסל ינקו לעלות לארץ ישראל יחד עם משפחתו. עם הגעתו לארץ חל שינוי רב בסגנונו הציורי והאדריכלי הודות לאור הים תיכוני שחדר לפלטת הצבעים שלו. הוא היה נוהג לשאת עימו פנקס ובו רשם את הנופים שראה ובשובו לסטודיו צייר את המראות החדשים בצבעים עזים. ציוריו מאותה תקופה מתארים את מראות הארץ ותושביה וגם את המאבק ההרואי לעצמאותו וב-1948 ייסד יחד עם אמנים נוספים כגון זריצקי ושטרייכמן את קבוצת "אופקים חדשים". ב- 1953 ינקו רצה למצוא דרך לשקם את הכפר הערבי עין חוד ושכנע אמנים ופסלים להתיישב יחד עימו בכפר. מרסל ינקו היה חלק מבית הספר "סטודיה", ובהמשך לימד במוסדות נוספים ובמסגרות לימוד שונות בעין הוד. בעשרים השנים האחרונות בחייו הוא פעל לקידום הכפר עין הוד, כתב מאמרים אודות הנושאים שהעסיקו אותו בצוריו ובשנת 1967 הוענק לו פרס ישראל על עבודתו. עבודותיו האחרונות מבטאות חזרה מוחלטת אל המופשט והגיאומטרי.
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop