מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית תאריך המכירה: 20.06.2022 Item: 129

יחזקאל שטרייכמן

צילה, 1943,

שמן על בד, 55X46 ס"מ,

חתום ומתוארך.

תערוכה: הביאנלה הבינלאומית לאמנות, וונציה, 1948, (מדבקת הביאנלה מודבקת מאחור).

אף שהציור נוצר עוד ב- 1943, הוא נמצא ראוי ואיכותי מספיק בכדי שייבחר ב- 1948 בידי יוסף זריצקי לתצוגה הישראלית בביאנאלה בוונציה, המפגן האמנותי הבינלאומי הראשון של ישראל כמדינה עצמאית. תווית הביאנאלה עודנה מודבקת על גב הציור. שנה אחת חלפה מאז "תערוכת השמונה" בבית-"הבימה", תערוכה בה החלה להתגבש קבוצת אמנים, שתפרוץ כעבור שש שנים תחת השם "אופקים חדשים". שנה אחת עוד תחלוף, מאז צויר הציור הנוכחי, בטרם יאמצו חברי הקבוצה המתגבשת את השפעת הקוביזם הסינתטי של ז'ורז' בראק ופיקאסו (פירוק טבע דומם ו/או תפנים, השטחתם בצורות גיאומטריות והרכבתם מחדש במבנה נון- ריאליסטי). אך, כבר עכשיו מתגלית לעין נטייתו של שטרייכמן להפשטה: מלבד הוויתור על פרטנות ריאליסטית ומלבד החופש האקספרסיבי, ראו את מלבני החלונות והדלת, את הזוויות החדות של השולחן ושל המפה, את רגלי הכיסא. וכנגד כל הרקע הגיאומטריסטי והסטאטי הזה של התפנים, עונה דמותה של צילה, אשת האמן, כתצורה אורגאנית, דינאמית ואמורפית (החצאית), ויותר מכל – הכתם האדום הלוהט של החצאית מתמודד כפרץ יצרי לנגד כל הגוונים הקרירים – כחול וירוק (כאשר מעט האדום והצהוב נשללים על-ידי פסי-רוחב שחורים). מאז נישואיו לצילה ב- 1937 , שטרייכמן שב וצייר את רעייתו לאורך עשרות שנים (בעיקר, שנות ה- 50-40) בעשרות ואולי במאות ציורי שמן ואקוורלים: דיוקן חזיתי של צילה, צילה יושבת, צילה מנגנת בפסנתר, צילה בסטודיו, צילה תופרת, צילה מבעד לחלון, צילה במרפסת, צילה בשמלה לבנה, וכו'. "בפעם הראשונה שיחזקאל צייר אוצי הוא עלה על הגג", סיפרה הרעייה. ועוד זכרה את שטרייכמן שב ואומר: "יש לי בד חדש, בואי נרד!" (לסטודיו). שטרייכמן עצמו סיפר ליונה פישר: "כשאני מצייר את צילה זה דבר אחר. אני מתחיל לצייר מצילה. אני מתחיל אותה, ואפילו כועס ומתרגז, ובסופו של דבר, כשגמרתי את זה, צילה לא מפריעה. היא הולכת ואני עושה מצילה מה שאני רוצה." (יונה פישר, "שטרייכמן", 1997 , תל אביב, עמ' 14 ). יחזקאל שטרייכמן היה צייר "דומסטי", ביתי: למעט ציורי נוף לא רבים, עיקר יצירתו נוצר בבית, בדירה, מול החלון המסורג של הסטודיו או מול אשתו. מכאן יצא לדרך-ההפשטה, שהייתה מבחינתו תרגום של האובייקטיבי (העולם) לסובייקטיבי (הנפש). הביתיות תמכה במהלך זה אל האינטימי, ולבטח תמכה ההתבוננות ברעיה. דומה, שצילה הייתה בעבור שטרייכמן מה שהר סנטי- ויקטואר היה בעבור סזאן: אתגר לכיבוש. אך, בעוד ההר סימל לסזאן את אביו הסמכותי, צילה סימלה לשטרייכמן את האחר, ומוטב – האחרת, ויותר מכל – הנשיות. ציורי צילה של שטרייכמן הם אפוא "משחק אמנותי מקדים" בדרך אל חדירה נפשית אל הרעייה ואל האישה בכלל.

גדעון עפרת

הערכת מחיר: $15,000 - $20,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יחזקאל שטרייכמן

יחזקאל שטרייכמן נולד בקובנה שבליטא הרוסית ולמד ציור אצל הצייר היהודי צאסן (מאסנבלום). בשנת 1924 עלה לארץ ולמד אמנות ב"בצלאל", בתום הלימודים למד אדריכלות בבית הספר הלאומי הגבוה לאומנויות יפות בפריז ולאחר מכן למד באקדמיה לאמנות בפירנצה. ב-1936 עלה בשנית לארץ והתמקם בתל-אביב, שם פגש את צילה הכהן-וואלק איתה התחתן, ואותה צייר רבות לאורך השנים. שטרייכמן היה חלק מצוות מורי "מכון אבני", ממקימי בית הספר לציור "הסטודיה" וממייסדי קבוצת "אופקים חדשים", והציג בכל התערוכות הקבוצתיות של הקבוצה. שטרייכמן הוא אחד מאבות "ההפשטה הלירית" בישראל, שחיברה את הציור הישראלי עם המגמות העולמיות ועם אסכולת פריז בפרט. במהלך שנות השלושים צייר שטרייכמן בעיקר נושאים מסורתיים ופיגורטיביים, כגון ציורי דיוקן, עירום נשי, תיאורי פנים ומעט תיאורי חוץ. בציורים אלו כבר ניכר החיפוש שלו אחר הפשטה, ומשיכות המכחול בהם עזות ואקספרסיביות. עם הזמן הפכו ציוריו של שטרייכמן ליותר מופשטים, ובמקום אובייקט מרכזי הפכו ציוריו בשנות ה-50 למארג של משטחים וכתמי צבע הממלא את כל שטח הציור, שעליהם עוברים קווים רשומים במכחול או עיפרון. החל מסוף שנות ה-50 הפכו ציוריו של יחזקאל שטרייכמן למופשטים יותר ויותר, אך בכל זאת שומרים על דיאלוג עם הנוף הישראלי. עם זאת, מפעם לפעם מופיע גם בתקופה זו דיוקן פיגורטיבי. יחזקאל שטרייכמן זכה בפרס דיזינגוף היוקרתי שלוש פעמים (1944, 1954 ו-1969) ובשנת 1990 קיבל שטרייכמן את פרס ישראל.