מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית - מכירה 192 תאריך המכירה: 10.09.2023 Item: 45

נחום גוטמן

הבית הורוד בפרדס ביפו, 1930 ,
שמן על בד, 54×65 ס"מ,
חתום ומתוארך.
תערוכות: "דיוקן עצמנו במבט לאחור" ו 120 " שנה לנחום גוטמן",
מוזיאון נחום גוטמן, ינואר – דצמבר 2018 .
ספרות: נחום גוטמן, יהודה האזרחי, הוצאת מסדה, 1965 , מס׳ 15
(מצולם).
מקוריות הציור אושרה ע"י פרופסור חמי גוטמן, בן האמן.

נחום גוטמן חזר וצייר פעמים רבות את "הבית הוורוד", הנטוע בפרדסי יפו, והוא נוכח גם באופן חלקי בציורים רבים אחרים, מאחורי דמויות או ברקע: החלק האנכי, הנושא עליו שני חלונות וגג משולש או החלק האופקי המסתיים בשער קשתי – מופיעים במרומז גם בציור "עלמות משוחחות" מ 1931- או, בציור מאוחר יותר הקרוי "הבית הוורוד", מ 1971- . הציור המוצג כאן, משנת 1930 נקרא "הבית הוורוד" (עם צייד הציפורים) והוא מכיל את כל הסממנים האוריינטליים שגוטמן טיפל בהם בציוריו:
הארכיטקטורה היפואית-מזרחית, הצמחייה העבותה והאפלולית של הפרדס, השביל הבהיר המוביל אל הבית ואל השער המסתורי, שתי נשים ערביות, עטויות- ראש, שצועדות בשביל ומאחוריהן – אורב בנוכחותו הסמלית – צייד הציפורים עם שני כלובים בידיו – דמות יפואית עממית שהונצחה על ידי גוטמן, חובב העלילות והדמויות ואף זכה לציור דיוקן שיוחד לו. לוכד הציפורים מלווה פעמים רבות את הבית הוורוד, שהוא ספק ארמון-פלאים, ספק בית שומר הפרדסים ובו-בזמן גם מושא לפנטזיה ארוטית. במאה ה 16- , ראו הפלמים בדימוי המצויר של כלוב עם ציפור לכודה בתוכו – מטפורה ליחסי מין שהתקיימו או שעתידים להתקיים בין הגבר והאישה הנראים בציור. נראה שאסוציאציה זו לא הייתה זרה לגוטמן ומעקב אחרי מופעי צייד הציפורים מראה שפעמים רבות הוא מופיע בקרבת דמות נשית, אם כי אף פעם לא במגע ישיר אתה. כך למשל, מופיע צייד הציפורים, בהקטנה, מאחורי ראשה של הנערה בעלת עיני השקד האוחזת סלסלת תאנים בשלות (1939 ), או בליתוגרפיה הנודעת שבה הוא צועד בשביל ודמות נשית בשמלה צהובה מטפסת במדרגות הבית, בדרכה אל חדריו. הקשר זה מעניק ללוכד הציפורים מעמד כפול – כדמות ריאלית- עממית שנהגה להסתובב במרחב היפואי וכדמות מטפורית המרמזת על ההיבט הארוטי.
"הבית הוורוד" הוא גם הבית שבתוך הפרדסים, טובל בין העצים. יחסו הארוטי של גוטמן אל הפרדסים ביפו מודגש על ידי האפלולית המסתורית הרובצת בין העלוות הכהות, מסתירה ומצלה על הקורה בחסותן. בציורים אחדים נפתח בין העצים מרחב מוצל של בריכת השקיה, ונשים עירומות, דשנות איברים, מתרחצות בה להנאתן. עין גברית לא מציצה בהן, מלבד עינו המדומיינת של הצייר עצמו. לצד ההיבט הארוטי המשוקע בציורי הפרדסים, אי אפשר להתעלם מנוכחותו הצבעונית של הוורוד כאלמנט ציורי טהור, הזוהר מתוך הירוק הכהה של עלוות העצים. בגירי פסטל, בצבעי גואש, בצבעי שמן או בצבעי מים – הבית הוורוד חוגג את רכותו הוורודה ומהווה נקודת משיכה למבט בתוך מרחב הציור. מעניין לעקוב אחרי השימוש של גוטמן בצבע הוורוד – לשמלה נשית, לגוון של פרי או פרח, ולהחייאת הנוף בכתם צבע חמים וחינני. מבטו של גוטמן על יפו וסביבותיה היה מבט חם, חף מתודעת קונפליקט, ונמשך אל קסם הוורוד, הכחול והירוק.
טלי תמיר

הערכת מחיר: $80,000 - $120,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נחום גוטמן

נחום גוטמן הוא צייר, מאייר וסופר ילדים מהחשובים בתולדות ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ילדים. גוטמן נולד בשנת 1898 בסרביה ובגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל, ובילה את שנות ילדותו ביפו ונוה-צדק שהשפיעו מאוד על עבודותו. בהיותו בן 15, החל ללמוד אמנות בבית הספר, בצלאל, בירושלים אבל פאן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נסע ללמוד באירופה וגר בין השאר בוינה, פריז, רומא וברלין.

בשנת 1926 עלה שוב ארצה והתיישב בתל אביב, ונמנה בין חלוציה של הסגנון הארץ-ישראלי ביחד עם ראובן רובין, ציונה תג'ר וישראל פלדי. רוב האמנים בשנות ה- 20 נטו לתאר את חיי אידילייה בין היהודים לערבים: יושבים בבתי קפה, רוכבים בין הכרמים, ונחים בפיקניק. גוטמן אשר גדל ביפו, הרבה לתאר את הפרדסים של נוה צדק. הפרדסים באותה התקופה היו לרוב שייכים לערבים והפרדסים סימלו את המזרחיות שהיוו אצל גוטמן מסתורין ומשיכה. המשיכה של גוטמן למזרח התבטאה ברמזים לעוצמה, יצריות ומיניות בציוריו משנות ה- 20. גדעון עפרת תיאר: "ב- 1926 כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, ואת רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארציישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים ואף להיפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ"ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט".

בשנות ה- 30, גוטמן ושאר האמנים המקומיים הרבו בגיחות לפאריס והגיעו למיצוי של הסגנון הנאיבי- אוריינטליסטי. הצבעים הפכו כהים יותר והנוף הישראלי הפך לנוף בעל אפרוריות צרפתית וצבעים כהים יותר בהשפעת מאטיס וסזאן. בשנות ה- 50 הרבה גוטמן לתאר סצנות בטיילת בטבריה, על דייגיה ואנשיה, הנוף נעשה כחול ומוטיב האוניות חזר בציוריו. גם בשנים מאוחרות יותר חזר גוטמן להתרפק על הימים היפים והאבודים של יפו, נווה צדק ותל אביב. יפו חזרה להיות הרמונית וידידותית: פרשים וכרכרות ברחוב, מוכרי אבטיחים חביבים וצבעים עליזים מתארים את האגדה הנוסטלגית.
גוטמן כתב ואייר עשרות ספרים, זכה בפרס דיזינגוף לציור בשנת 1938, יקיר תל אביב (1976), ופרס ישראל לספרות ילדים ב- 1978. בשנות ה- 50 ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם ובמקביל יצר גוטמן מס' ציורי קיר ופסיפסים שמעטרים את העיר תל אביב. גוטמן אשר נפטר בגיל 82 הוא אחד מהאמנים הישראליים החשובים והאהובים ביותר.

בין 1920 ו 1926- למד גוטמן אמנות בוינה, ברלין ופריז. במהלך תקופה זו החל לאייר ספרים, תחום מרכזי באמנותו הרב תחומית של גוטמן לאורך חייו. בין היתר, אייר את ספריו של אביו, בן ציון, חיים נחמן ביאליק ואת ספרי הילדים שכתב בעצמו. כששב גוטמן לארץ השתלב בקבוצת ”אמני ארץ ישראל” לצד אמנים אחרים כגון ראובן רובין וציונה תג’ר. אמני קבוצה זו עסקו בתיעוד הארץ, נופיה ותושביה תוך שימת דגש על צבעים עזים והאור הבוהק של הארץ. בספרו ”נחום גוטמן” כותב אהוד בן עזר שגוטמן העיד על עצמו כי נכנס לאווירה של חבריו מימי בצלאל והחל לתעד את האור ואת האפקטים המנוגדים שמצא בהווי המזרחי.

לתל אביב מקום מיוחד בציוריו של גוטמן והיא נושאת מטען רגשי-אישי עבורו. היותו עד להתפתחותה והתפתחותו האישית במקביל לה. זיהויו המובהק של גוטמן עם העיר תל אביב קשור קשר הדוק לאופן בו הוא עקב ותיעד אותה בציור ובכתיבה, שלב אחרי שלב, מדיונות החול הצהובות עד להתגבשותה לעיר ממשית ותוססת. בציוריו ניסה גוטמן להנציח את האווירה הים תיכונית ולתפוס את מושג האור. הקומפוזיציות הפשוטות יחסית רוויות ניגודים צבעוניים חריפים אך הרמוניים. לדמות האנושית תפקיד חשוב בציוריו. האווירה אותה קלט גוטמן מועברת הלאה בציוריו במעטפת רומנטית ורכה מחד אך דינמית, אופטימית ומלאת חיים מאידך.

0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop