מכירה: Auction 138 תאריך המכירה: 17.07.2010 Item: 105

אבל פן

1963 – 1883 דמות תנ”כית, פסטל על נייר, 47X66 ס”מ, חתום. ספרות : 5 חומשי תורה, הוצאת מעיינות, (מצולם). בציור שלפנינו מציג אבל פן דמות תנ”כית כלשהי, שאת זהותה המדויקת ניתן רק לנחש, כשבעיניה מבט יוקד ושיערה מתנופף ברוח בדרמטיות. דמות זו, כמו רבות מהדמויות התנ”כיות בציוריו של פן, ניחנת במאפיינים אוריינטליים מובהקים. את תווי הפנים וגוון העור, כמו גם את התכשיטים והלבוש, שואל פן מבני עדות המזרח של תקופתו ובכך מקרב את גיבורי התנ”ך הערטילאיים, אל זמנו שלו. הדמות בציור שלפנינו, המביטה אל המרחק בהחלטיות ובנחישות, מזכירה לנו את גיבורי התנ”ך הרבים שהביטו אל עבר הארץ המובטחת בכמיהה. כמשה העומד על הר נבו ומביט אל עבר הארץ אליה לא יכנס לעולם, או צדקיהו, מלכה האחרון של יהודה, הצופה בירושלים החרבה, מביטה הדמות אל עבר המרחק, כשבעיניה כאב ונחישות, פחד ותקווה, רגשות שמלאו מאז ומתמיד את ליבו של העם היהודי הנרדף בגולה. פן, שהושפע רבות מפרעות קישינב, שהתרחשו בשנת 1903, וכאב עמוקות את כאבו של העם היהודי, מביע את מלוא עצמת רגשותיו בדמות זו, הניצבת על רקע שמיים מעוננים. שמיים אלו – ספק סוערים ספק רגועים, מעניקים לדמות עוצמה שמימית ומשרים על הציור אווירה קודרת ורגועה כאחת.

הערכת מחיר: $ 50,000 - 70,000

נמכר ב: 55000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אבל פן

עד יומו האחרון בשנת 1963 המשיך אבל פן לצייר את התנ"ך. הצורך שלו, להגיב באופן אמנותי על אירועים מרכזיים בתולדות העם היהודי, הביאו במהלך מלחמת העולם השנייה להתקין סדרת רישומים בנושא השואה שעוררו הדים בארץ ובעולם.(...) יש להודות שהצלחתו של פן בקרב צרכני אמנות יהודים בעולם היתה גדולה מזו שנחל בארץ-ישראל. במחצית השניה של שנות ה-30 הוא שהה שנים אחדות באירופה לרגל תערוכותיו, ואחר כך הרבה לנסוע לפתיחות של תערוכות ציורי התנ"ך שלו ברחבי העולם. הוא היה האמן היהודי הראשון שבמרכז יצירתו עמד התנ"ך. (...) פן השתייך לדור המייסד של ציירי ישראל, והיה אחד המגלמים הנאמנים, המובהקים והידועים ביותר של כמה מן העקרונות האידיאולוגיים והאמונות הבסיסיות ואולי גם הנטיות הנפשיות, שכיוונו את היצירה האמנותית הציונית בימיה הראשונים: הנהייה למזרח במובן "חדש ימינו כקדם", והתפיסה שהקיום הלאומי היהודי בארץ-ישראל הוא תנאי ליצירה עצמאית בעלת ערך ותוקף ובייחוד כזו המייצגת זהות אותנטית. הצירים המרכזיים ביצירתו של פן – תיעוד הסבל של הגולה מצד אחד, והשיבה לגן-העדן המקראי מצד אחר – הם בעצם ביטוי מוקדם של דגם אידיאולוגי ציוני, ידוע ומוכר, שהתגלם באופן הקיצוני ביותר בצמד המושגים: "משואה לתקומה". מתוך : "אבל פן ציורי התנ"ך ועוד", יגאל צלמונה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2003, (עמ' XXVII).