מכירה: Auction 142 תאריך המכירה: 02.07.2011 Item: 117

אריה ארוך

פנים חדר, 1945 , שמן על בד מוצמד לקרטון, 37X45 ס”מ, חתום ומתוארך. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. תערוכה וספרות: אריה ארוך, פרופ’ מרדכי עומר, מוזיאון תל אביב, פברואר 2003 – מאי 2003 , עמ’ 132 (מצולם). זהו רגע מכריע בהתפתחותו האמנותית של אריה ארוך – הרגע של ז’ורז’ בראק. בראק, אשר ביחד עם פיקאסו המציא וקידם את הקוביזם מאז 1907 , ידע עדנה מערבית מחודשת ב- 1945 , כאשר זכה בפרס הראשון של הבייאנלה בוונציה, מה שהותיר רושמו העז על האוונגרד הישראלי. באותה תקופה, אומָץ בראק על ידי יוסף זריצקי (לציורים דוגמת ”ציור עם השם בראק”, או ”הכוס הצהובה”), ומיד בעקבות זאת, הוא אומָץ לציוריהם של אהרון כהנא, יחזקאל שטרייכמן וציירים נוספים, שיימַנו על קבוצת ”אופקים חדשים” מאז 1948. גיבוב סימניֵ פנים-חדר וטבע דומם במישור הקדמי של המשטח הציורי, השטחתם, פירוקם והרכבתם מחדש, עם דגש גיאומטריסטי, מתחים צורניים, צבעוניות כרומאטית, רישום לבן ושילוב מימד אורנמנטי בהפשטה – זהו התחביר הבראקי המאוחר, אשר גם אריה ארוך נפתח לקראתו לא במעט ב- 1945 , כשצייר את הציור הנוכחי. אמנם, קשה לדבר על פירוק והרכבה עצמאית מחדש של מרכיבי התפנים של ארוך, באשר החלונות, הדלתות והקירות עדיין מקיפים את השולחן והכיסאות בהיגיון ריאליסטי. ואף על פי כן, ציפוף הצורות המושטחות, הוויתור על פרטים ריאליסטיים (דוגמת חומריות הרהיטים), היעדר הצללות, רישום הצבע החופשי (בסגול) המדגיש צורות גיאומטריות (מלבנים, עיגול), והמונו-כרומיות בגווני אוקר-אדמדם – כולם מאשרים את זיקתו של ארוך לבראק של שנות הארבעים. זהו אפוא ציור-מעברָ חשוב בתולדות ארוך ובתולדות המודרנה הישראלית החזותית: ארוך נפרד מהאקספרסיוניזם המתון של אסכולת פאריז היהודית, שלהשפעתה היה נתון מאז המחצית השנייה של שנות השלושים, והוא נע במהירות אל עבר ההפשטה (עוד קודם שאימץ את שפת ההתיילדות של פאול קליי, מה שיקרה רק ב- 1949). המלנכוליה, האופיינית ליצירת ארוך, נוכחת גם כאן בגוונים הקודרים של החדר ובריקנותו האנושית, ואפילו בכוס הבודדה הניצבת על השולחן הממתין למסובין הנעדרים. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $5,000 - 8,000

נמכר ב: 16100

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אריה ארוך

אריה ארוך נולד בשנת 1908 בעיר חרקוב שבאוקראינה בה התגורר עם משפחתו עד עלייתם לארץ ישראל ב-1924. משפחתו של ארוך הייתה שומרת מסורת ודגלה בערכי ההשכלה והציונות. מגיל צעיר הרבה ארוך לצייר, השתתף בשיעורי ציור ומלאכת יד בבית הספר. ניתן להבין כי הוריו ראו בעין יפה את עניינו בתחום האמנות, שכן מיד כשעלו ארצה לתל אביב, כשארוך היה בן 16 החל ללמוד אמנות בבית הספר "בצלאל" שבירושלים. שם, ארוך למד במשך שנה וחצי יחד עם חבריו ללימודים יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. כשחזר לתל אביב למד בגימנסיה הרצליה במגמה ריאלית. ב-1932 בילה ולמד שעות ארוכות בסטודיו של יוסף זריצקי בתל אביב. בתקופה זו החל לגבש סגנון ציורי אוורירי ומופשט יותר, פתוח וים תיכוני. כמו זריצקי, עם שנותיו כאמן ארוך עבר אל עבר ההפשטה. ב-1934 יצא ללמוד בפריז לתקופה של שנתיים. עבודות האמנות שיצר בתקופה זו מושפעת מאמני אסכולת פריז בסגנון האקספרסיוניזם. בשנת 1939 חזר ארוך לתל אביב ובשנת 1948 היה אחד ממייסדי קבוצת ''אופקים חדשים''. עם הצטרפותו לקבוצה סגנונו הציורי חזר אל המופשט והתמקד ביצירותיו בצורות מסוגים שונים, למשל, מציורי ילדים או זיכרונות ילדות. טכניקת הציור של ארוך כוללת שרבוטים ומחיקות, חריטות וכתיבה. ארוך היה בין האמנים שפרצו דרך באמנות הארצישראלית במחצית השנייה של המאה ה-20. לאמן אסתטיקה ייחודית בה שילב את המופשט הלירי ואת השפעות הפופ ארט. יצירתו הושפעה מן הפוסט אימפרסיוניזם והאקספרסיוניזם בנוסח אסכולת פריז. ההפשטה באמנות שלו הגיעה בהשפעתו של יוסף זריצקי אשר ארוך בילה זמן רב בסטודיו שלו. הטכניקה הייחודית בה יצר ארוך וסגנון ציורו המופשט היה בעל השפעה על דור האמנים שבא אחריו, דוגמת רפי לביא ואביבה אורי. אריה ארוך זכה בפרסים רבים במהלך חייו על עבודתו האמנותית. ארוך זכה לתערוכות יחיד חשובות במוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל, כבוד ששמור רק לחשובים שבאמני ישראל. ב-1955 זכה בפרס דיזינגוף מטעם מוזיאון תל אביב לאמנות, ב-1968 זכה בפרס סנדברג מטעם מוזיאון ישראל וב-1971 זכה בפרס ישראל לציור.