מכירה: Auction 144 תאריך המכירה: 28.01.2012 Item: 139

אריה ארוך

מגף, 1962, גואש, אקוורל ועיפרון על נייר, 24X16 ס”מ, חתום. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. ספרות: ”בספרייתו של אריה ארוך” גדעון עפרת, הוצאת בבל, יוסף חכמי, הפניקס הישראלי, גבי ועמי בראון, 2001 , עמוד 125 (מצולם). ספרות ותערוכה: מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין-חרוד, אוקטובר 2009 – ינואר 2010 , עמ’ 74 (מצולם). הציור הזה נמנה על אחד הפרקים החשובים והמרתקים ביותר ביצירת אריה ארוך – פרק שישה ציורי המגף, שאותו עיבד האמן בין 1966-1962 לצורה מופשטת, ואשר בתשובה לתהיית בנו הקטן לפשרה, העניק לה את השם ”צָקפָר” (משמע, צורה בלתי מזוהה, לא ריאלית לכאורה). ציורי המגף – תמיד בתוך מסגרת אובאלית – החזירו את ארוך סמוך מאד אל בית ילדותו (אז, כשעדיין קרוי היה ליובה ניסלביץ’) בחרקוב שבאוקראינה. בראיון ב- 1966 עם יונה פישר אמר לו הצייר: ”אני זוכר שבעיר מולדתי, חרקוב, היה תלוי, ניצב לקיר, שלט של סנדלר. הסנדלר כבר לה היה שָם וגם השלט כבר לא היה. היה מגף ונותר בו זהב (…). על רקע הזהב רציתי לתאר את המגף (…). התחלתי לשנות את הצורה – בעיפרון – גרעתי והוספתי מכאן ולכאן עד שנוצרה צורה שסיפקה אותי כצורת מגף. לאחר ימים מספר, כשהסתכלתי שוב בצורה, נוכחתי שאיש לא יאמין לי שזה אמנם מגף.” (”קו”, 6, 1966 , עמ’ 8) ואמנם, המתבונן בדימוי המרכזי של ציורי ”צקפר” יתקשה לזהות בו צורת מגף. רק באקוורל הנוכחי (שהענקתי לו מקום של כבוד בספרי, ”בספרייתו של אריה ארוך”, בבל, תל-אביב, 2001 , עמ’ 125) נאתר צורה מפורשת למדי של מגף בגוונים צהובים וחומים (תחליף לזהב), המככב בסמוך לכתם כחול בלב-לבו של אובאל שקודקודו לבן. צורת האובאל קשורה לציור אבי-האמן, יצירה של ארוך מ- 1955, בה ”מוסגר” הדיוקן באובאל. באותו ראיון ב”קו” ציין הצייר: ”את הקשר בין הצקפר שבצורה הסגלגלה ובין ’דיוקן אבי’ מ- 1955 ימצאו אחרים.” רמז ולא פירש. צריך לראות את ציורי המגף האחרים של ארוך על מנת להכיר בכך, שלא פחות ממגף, ה”צקפר” מייצג ראש אדם (שתי עיניים מלבניות, אף גדול ושפם, ואפילו רמז דק לזקנקן מתחת לאובאל). ציורי ”צקפר” של ארוך אזכרו, אכן, את אובאל האב, בה במידה שאזכרו את האובאלים של פיקאסו ובראק הקוביסטיים מראשית שנות העשרה. נודה על האמת: את האסוציאציה לדיוקן האבא קשה מאד לראות בציור הנוכחי, אשר בבחינת ציור מופשט, הוא עדות לרגישות האסתטית הנדירה, האנינה והמופלאה של אריה ארוך. ההכתמות, השרבוטים, הקו המגומגם-לכאורה, התצורות השרירותיות, הגוונים הרכים, המיחבר, ה”לכלוך” – כל אלה חוברים לארוך במיטבו. ”בציור מדובר בשפה אחת – שפת הציור. תמונה הניתנת לתרגום לאיזושהי שפה אחרת, משהו לא בסדר עם התמונה – עד כדי כך!” – אמר ארוך ב- 1972 לסטודנטים שבאו לפגוש בו בגלריה תל-אביבית. בראיון ב- 1968 ב”משא” אף הדגיש: ”יש להתמסר ל’איך’ בציור – לאהבת מגע המכחול, אהבת העשייה, הצורה, השרבוט, הקווים הקטנים… ואז יעלה כל ה’מה’ המתאים והנחוץ בעצמו.” כזה הוא, אכן, התהליך: נקודת המוצא של אריה ארוך היא ה”מה” – זיכרון של אירוע, דימוי או מצב כלשהם, על פי רוב מימי ילדותו של הצייר, הצפים בו באורח לא מודע בתוככי העשייה הצורנית, בהיסח הדעת של הפעולה הצורנית. כך נוצרת ”צורה מופשטת קונקרטית”, בלשונו. בראיון נוסף ל”משא”, ב- 1971 , הודה: ”אני כמעט ואינני מצייר תמונה שאין לה סיפור. הסיפורים הם פשוטים, מחיי היומיום, ברובם חוויות ילדות שאני נושא אותן שנים ומחכה לרגע בו אוכל להעלותן בשפה ציורית טהורה. העובדה שאני מעלה אותן בשפת הציור איננה שוללת את ה’סיפור’.” הציור הנוכחי -שפה ציורית טהורה ומבע של זיכרון אישי – הוא יצירה נדירה של אריה ארוך, עמוד תווך בהפשטה הישראלית ודמות שהשפעתה רבה על המודרנה הישראלית המאוחרת יותר. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $3,000 - 4,000

נמכר ב: 11500

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אריה ארוך

אריה ארוך נולד בשנת 1908 בעיר חרקוב שבאוקראינה בה התגורר עם משפחתו עד עלייתם לארץ ישראל ב-1924. משפחתו של ארוך הייתה שומרת מסורת ודגלה בערכי ההשכלה והציונות. מגיל צעיר הרבה ארוך לצייר, השתתף בשיעורי ציור ומלאכת יד בבית הספר. ניתן להבין כי הוריו ראו בעין יפה את עניינו בתחום האמנות, שכן מיד כשעלו ארצה לתל אביב, כשארוך היה בן 16 החל ללמוד אמנות בבית הספר "בצלאל" שבירושלים. שם, ארוך למד במשך שנה וחצי יחד עם חבריו ללימודים יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. כשחזר לתל אביב למד בגימנסיה הרצליה במגמה ריאלית. ב-1932 בילה ולמד שעות ארוכות בסטודיו של יוסף זריצקי בתל אביב. בתקופה זו החל לגבש סגנון ציורי אוורירי ומופשט יותר, פתוח וים תיכוני. כמו זריצקי, עם שנותיו כאמן ארוך עבר אל עבר ההפשטה. ב-1934 יצא ללמוד בפריז לתקופה של שנתיים. עבודות האמנות שיצר בתקופה זו מושפעת מאמני אסכולת פריז בסגנון האקספרסיוניזם. בשנת 1939 חזר ארוך לתל אביב ובשנת 1948 היה אחד ממייסדי קבוצת ''אופקים חדשים''. עם הצטרפותו לקבוצה סגנונו הציורי חזר אל המופשט והתמקד ביצירותיו בצורות מסוגים שונים, למשל, מציורי ילדים או זיכרונות ילדות. טכניקת הציור של ארוך כוללת שרבוטים ומחיקות, חריטות וכתיבה. ארוך היה בין האמנים שפרצו דרך באמנות הארצישראלית במחצית השנייה של המאה ה-20. לאמן אסתטיקה ייחודית בה שילב את המופשט הלירי ואת השפעות הפופ ארט. יצירתו הושפעה מן הפוסט אימפרסיוניזם והאקספרסיוניזם בנוסח אסכולת פריז. ההפשטה באמנות שלו הגיעה בהשפעתו של יוסף זריצקי אשר ארוך בילה זמן רב בסטודיו שלו. הטכניקה הייחודית בה יצר ארוך וסגנון ציורו המופשט היה בעל השפעה על דור האמנים שבא אחריו, דוגמת רפי לביא ואביבה אורי. אריה ארוך זכה בפרסים רבים במהלך חייו על עבודתו האמנותית. ארוך זכה לתערוכות יחיד חשובות במוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל, כבוד ששמור רק לחשובים שבאמני ישראל. ב-1955 זכה בפרס דיזינגוף מטעם מוזיאון תל אביב לאמנות, ב-1968 זכה בפרס סנדברג מטעם מוזיאון ישראל וב-1971 זכה בפרס ישראל לציור.