מכירה: Auction 146 תאריך המכירה: 07.07.2012 Item: 93

אביבה אורי

בקרקס, 1958 , עיפרון על נייר, 49X35 ס”מ, חתום ומתוארך. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. ספרות ותערוכה: מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין חרוד, אוקטובר 2009 – אפריל 2010 , עמ’ 203 (מצולם). – אביבה אורי, ”הקו – ציורים” מוזיאון ”בוכום” גרמניה, גליה בר אור וז’אן פרנסואה שוורייה, ספטמבר – נובמבר 2005 , עמ’ 65 (מצולם). – אביבה אורי, גליה בר אור וז’אן פרנסואה שוורייה, משכן לאמנות עין חרוד, חורף 2002-2003 , עמ’ 19 (מצולם). בשיחות שקיימו ב- 2003 גליה בר-אור וז’אן-פרנסואה שֶווריהֶ על יצירת אביבה אורי, נאמר, בין השאר: ”הסדרה ’בקרקס’ היא, לדעתי, נקודת מפתח ביצירתה של אביבה אורי ואחד הרגעים הגדולים בעבודתה.(…) מיקמנו את דימויי ’בקרקס’ בין הדיוקנאות כדי להדגיש את האוריינטציה האנכית של הדמות ואת הדינאמיקה הנוסקת של הקו. (…) לראשונה מתבהרת כאן ראיית הדף כבמה, כמסגרת מובחנת שהיא העולם. (…) האופן שבו קראנו את הרישום ’לוליינית’ מאפשר את תפיסת התנועה הפנימית והחיצונית מנקודת מבט עקרונית של ריחוף, המערערת על מעמדה הסמכותי של נקודת המבט הנצמדת לקרקע.” (”אביבה אורי”, המשכן לאמנות, עין-חרוד, 2003 , עמ’ 68-67) אכן, לפנינו אחד מ”רישומי המפתח” המוקדמים של אביבה אורי, אחד ממאמציה הראשונים להפר את חוקי הכובד. היא, שלא תחדל לרחף ברישומיה המאוחרים משנות ה- 80-70 , היא שלא תחדל לפוצץ גופים קוסמיים בחלל ולצנוח כציפור מתה אל קברים (סדרת ”רקוויאם לציפור”), ביקשה כבר ברישומי הקרקס להתנתק מהקרקע. לאחר קומץ רישומי נשרים מעופפים ממחצית שנות ה- 50 , פנתה אביבה אורי לארבעה רישומים של לוליינית (כך במפורש קראה לשניים מרישומיה אלה), בייצגה אותה בראש מוט גבוה הנוסק מעל אופָן, או כמי שמזנקת ממרומים. הלוליינית של אורי ודדה בחלד. היא פורשת זרועותיה כצלובה, מנסה לעשות את הבלתי אפשרי, להתעלות מהארצי לשמימי, כמעט כקדושה נוצרייה. כשהיא מבצעת את ”קפיצת הלוליינית” בשני הרישומים האחרים, אנו מבחינים ברשת-הגנה באחד מהשניים, אך הקפיצה נראית אובדנית. אכן, נשמתה המפרפרת והעורגת של אביבה אורי טמונה במלואה ברישום הנוכחי: סך הכמיהה, סך הרוחניות, סך הבדידות, סך החרדה. אם, לימים, סיכמנו את יצירת א.אורי במאמר בשם ”הציפור כמשל” (1987), הרי שתחילת מעופה של הציפור-אמנית הזו היא בריחוף הלוליינית. שניים מארבעה רישומי הקרקס של אורי נמצאים באוסף מוזיאון ישראל, השלישי באוסף גבעון והנוכחי נמנה על אוסף עמי בראון. אמור לי מיהו אספנך ואומר לך מה אתה ומה שווייך. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $2,000 - 3,000

נמכר ב: 17250

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אביבה אורי

אביבה אורי נולדה בצפת בשנת 1922. כבר בנעוריה החלה אורי לעסוק בציור, עיסוק שלא זכה לעידוד מצדו של אביה. למרות זאת, שיעורי האמנות הראשונים שלה נערכו בשנת 1943 אצל משה קסטל תוך ניהול רומן בין השניים שבגינו הפסיקה אורי את שיעוריה אצלו. בשנת 1944 החלה ללמוד אמנות בשנית, הפעם אצל הצייר דוד הנדלר אשר היה בן זוגה עד סוף חיה. בתחילת דרכה, בשנות ה-50, התבססו רישומיה של אורי על נופים, פורטרטים ומראות, אך כבר אז היוו אלה רק בסיס לציוריה. בשלהי שנות החמישים הפכו הנושאים בציוריה של אורי מפיגורטיביים למופשטים יותר ויותר תוך שמירה על תחושה צורנית חזקה. הרכיבים בציוריה מופיעים כשיכבה על גבי שיכבה, מסתירים אלו את אלו. מוטיב המופיע בכל שלבי יצירתה של אורי הינו המלבן – בעבודות רבות מתייחסים המלבנים ל"קברים נסתרים" או ל"טנקים שורדים", אצל אורי המוות שביצירה והיצירה שבמוות הם היפוכים שגורים. עבודותיה של אורי סובבות סביב קומפוזיציות מדוייקות אותן יצרה ברישום קווים אקספרסיבי ומורכב, הקווים בעבודותיה מביעים רגשות עזים וסערות נפש תוך כדי שליטה מלאה בקו ובקומפוזיציה. מתחילת דרכה ועד סוף שנות השישים היו עיקר ציוריה מבוססים על הצבעים השחור והלבן בלבד. הצבע השחור ברישומי הגיר שלה עבה, סמיך ואפל. לקראת סוף שנות ה- 60 החלה אורי לעשות שימוש ביותר ויותר צבעים בהשפעת הפופ ארט, כולל שימוש בצבעי שמן ואקריליק על גבי בד, אולם המשיכה במקביל גם בעבודה עם הנייר כמדיום עיקרי. גם כאשר עשתה שימוש בצבע, בדרך כלל עדיין היה הגיר השחור הבסיס לציור. אביבה אורי ציירת ישראלית אשר נודעה בעיקר בזכות רישומיה. מי שנחרטה בתודעה הציבורית כאישיות רבת מסתורין ואחת מן היוצרות המשפיעות בעולם האמנות הישראלי.