מכירה: Auction 150 תאריך המכירה: 06.07.2013 Item: 26

פנחס ליטבינובסקי

בית כנסת בפתח תקווה, 1925 בקירוב, שמן על בד, 58X81 ס"מ, ליטבינובסקי של שנות העשרים הוא מהציירים הנועזים והאיכותיים ביותר שפעלו אז בארץ, והציור הנדיר מאד הזה הוא מהמרתקים שנוצרו פה, מופת של מודרניזם ארצישראלי מוקדם. ככל הנראה, זהו מציורי השמן הראשונים שהתנסה בהם ליטבינובסקי בירושלים, לאחר הגיעו ארצה עם ה"רוסלאן" ב- 1919 , כשהוא נושא עמו משקעים עזים של הקונסטרוקטיביזם הרוסי (כולל ה"ניאו-פרימיטיביזם" שבסגנון חיתוכי העץ הרוסיים העממיים, ה"לובוק") ושל האוונגרד היהודי הרוסי של ה"קולטור ליג" (כולל שאגאל). במשך מספר שנים, עד 1925 בערך, התרכז ליטבינובסקי באקווארלים, בהם שילב צורניות אוונגרדית, שקלט בימיו באקדמיה לאמנות בפטרוגרד, ביחד עם דימויי הווי יהודיים-חסידיים ("פגישת הצדיק", "בען-ציון" – דמויות האברך וזוגתו, "ריקוד חסידי בצפת", ועוד) או ערביים אקזוטיים. אלה היו השנים בהם גם ציירבצבעי מים את "פנים בית הכנסת בפתח-תקווה", ציור בו יושבים החסידים המיניאטוריים על הארץ, סמוך לארבעה הקירות, כשהם מתפללים לאור נרות מנגד לארון הקודש והרבי המוגדל במרכז. ליל ט' באב, מן הסתם. העין נתפסת באותו אקוורל לציור שני השולחנות הכחולים והמקבילים מימין ומשמאל. אם הציור "פרימיטיבי" בשטיחותו הרבה, הרי שצמד שולחנות מעוצב בקו מכחול מינימאלי, בפרימיטיביזם בוטה ונון-פרספקטיבי בעליל, כאילו תלויים שני הרהיטים באוויר משני צדי האולם. פרימיטיביות נון-פרספקטיבית שימשה אז את ליטבינובסקי בשורת ציורים, שאחד הבולטים שבהם הוא "אגדה גלילית", כולל החסיד השאגאלי המרחף. ב-1926 , לצד תפאורה "שאגאלית" שעיצב להצגת "הדיבוק" ב"הבימה", הקים ליטבינובסקי, ביחד עם משה מוקדי, סטודיו לציור. מוקדי (ברנדשטטר לשעבר) נמצא בארץ מאז 1920 ובערך סביב שנת 1923 , עם שובו משנתיים של התמחות בווינה, התמחה בציורי שמן "פרימיטיביים", הנגועים אמנם בקוביזם, אך מתעללים לחלוטין בפרספקטיבה ומנגחים את הריאליזם ככל יכולתם. "מראה מן החלון" של מוקדי מ- 1923 משטיח פנים וחוץ, תוך עיוות פרופורציות וצורות המושאים. האם בהשפעת מוקדי פנה ליטבינובסקי לצבעי שמן והקצין את הפרימיטיביזם של ציורו? העובדה הברורה היא, שציור השמן של בית הכנסת, המוצע פה למכירה, רדיקלי בהרבה, הן מאקוורל בית הכנסת המוזכר לעיל והן מציורי מוקדי דאז. ליטבינובסקי "פורש" את חסידי ה"טיש" משני צדי השולחן: כמו היה צייר שלא שמע על גילוי הפרספקטיבה ברומא ושכלולה ברנסנס. הוא מצייר את השורה הקרובה אלינו כשראשם של האנשים כלפי מטה, וכך גם את הקיר עם החלונות הסמוכים לנו; את האנשים והקיר שמנגד הוא מצייר חזיתית, ואילו את הקירות הצדדיים הוא "פורש" לצדדים. כאילו נטל קובייה והשטיח את דפנותיה לכל עבר. את דמות הרב הגדיל באורח בלתי-פרופורציונאלי, כיאה לכבודו ומעלתו (השולחן הארוך והרב שבקצהו מעלים על הדעת את תפאורתו של נתן אלטמן ב- 1922 לסצנת ההשבעה ב"הדיבוק" של "הבימה"); בין היושבים מנגד ליושבים "מתחת" אין כל דירוג פרספקטיבי; וככלל, הציור כולו, הנראה כשטיח יהודי עממי, מעוצב בדקורטיביות רבה של מלבן בתוך מלבן, עת הקירות מתפקדים כמין מסגרת. ליטבינובסקי צייר את ה"טיש" כאילו הוא צייר נאיבי, יוצר יהודי עממי שלא יודע דבר וחצי דבר על ציור, שלא לומר על מודרנה. אך, ליטבינובסקי היה, כמובן, סופר-מודרני בגישתו: ראו את ציורו של יששכר ריבאק מ- 1918 – היהודי המתפלל בבית הכנסת, עת הפוגרום מכה בעיירה סביבו מכל עבר, ותבינו מהיכן אימץ ליטבינובסקי את ההשראה לפרימיטיביות המודרניסטית שלו. וראו גם את ציוריו המוקדמים של שאגאל. אך, האמת היא, שליטבינובסקי הרחיק לכת יותר מכל אלה בפרימיטיביזם של ציורו הנדון. מעבר להיבט הצורני הנועז, ציור ה"טיש" הנוכחי הוא אחד מאותם אישורים מוקדמים לזיקה העמוקה שבין הצייר הירושלמי והחסידות, אשר תפרה אותו עד לאחרית ימיו. זהו ציור בעל ערך מוזיאלי. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $20,000 - 30,000

נמכר ב: 48299

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: פנחס ליטבינובסקי

נולד בבית דתי באוקראינה. בגיל 18 הוא החל ללמוד באקדמיה לאמנות באודסה, שם פגש את בוריס שץ. הלה הזמינו ללמוד ב”בצלאל”, וכך היה - ליטבינובסקי הצעיר עלה לארץ ישראל ולמד ב”בצלאל” של שץ שנה אחת תמימה. בשנת 1912 פרש ליטבינובסקי מהלימודים כמורד (יחד עם ראובן רובין) על רקע חוסר הסכמה יסודי עם תפישת האמנות, הסגנון, התכנים ואופן ההוראה שהיו נהוגים במוסד. לאחר עזיבתו נסע לרוסיה ולמד באקדמיה לאמנות של סנט פטרבורג. בשנת 1919 , לאחר מלחמת העולם הראשונה, עלה עם רעייתו לארץ ישראל באוניה ”רוסלאן” שעל סיפונה נמנו בין היתר האדריכל זאב רכטר, הרקדן ברוך אגדתי, המשוררים יונתן רטוש ורחל (בלובשטיין), האספן יעקב פרמן, האמנים יצחק פרנקל, משה ציפר ויוסף קונסטנט, ואנשי רוח ומעש רבים נוספים בגינם זכתה האוניה לכינוי ”המייפלאואר הציונית”. עם עלייתו התיישב ליטבינובסקי בירושלים, השתלב בחיי האמנות והתרבות בארץ והציג בין היתר בתערוכות ה”אהל”, ”מגדל דוד” וקבוצת ”אגד”.