"הוא הלך בשדות", יגאל תומרקין
"אתם מחפשים פֶסל איקוני כלשהו של תומרקין? בבקשה: 'הוא הלך בשדות' (1967). שעה שרובנו נסחפנו ל'אלבומי ניצחון', בא תומרקין והציג בפנינו את החייל הישראלי הגדוע והמרוטש, שכדור עופרת עצום בבטנו, שמכנסיו מופשלים ואברו שמוט לעין-כל בחרפה. הפסל הזה [...] הוא ביטוי נדיר ואמיץ של התייצבות אנטי-מיליטריסטית המקדימה את האדם למדינה. [...] פסל הארד והצבע, 'הוא הלך בשדות', מהחשובים שבפסלים הישראליים בכל הזמנים, אולי התשובה הפיסולית האולטימטיבית לפסל המיתולוגי, 'נמרוד', של יצחק דנציגר..." (גדעון עפרת, "תומרקין", קרן לוין לאמנות, ירושלים, 2019 , עמ' 14 , 148) חמישה עותקים כמעט-זהים ל'הוא הלך בשדות', אחד מהם מככב באוסף מוזיאון תל אביב. הגוף המרוטש, השפלת החייל, פיו המקיא, קני-הרובים המזדקרים מהחזה, כדור-הפגז הג...
קרא עוד
הניגודיות והדימיון בין ארדון לתומרקין
ב- 29 שנות הפעילות של בית המכירות, יגאל תומרקין מעולם לא היה על כריכת הקטלוג של תירוש. אחרי שהאמן הנפלא הלך לעולמו לפני מס' חודשים, החלטנו להעניק לו את הכבוד הראוי ולשים על כריכת הקטלוג את הפסל הוא הלך בשדות (1967), אחד הפסלים הקאנוניים בתולדות האמנות הישראלית. בצד השני של כריכת הקטלוג מופיע אחד מציוריו החשובים של מרדכי ארדון, גלגל שצוייר גם הוא בשנות ה- 60. הצירוף של ארדון ותומרקין אולי לא מובן מאליו אבל במהלך העבודה על הקטלוג נתקלנו במאמר נפלא של גדעון עפרת, אוצר האמנות החשוב, משנת 2017 על הניגודיות והדמיון שביצירותיהם של תומרקין וארדון, מהאמנים הבולטים באמנות הישראלית. המאמר הנפלא שכנע אותנו שהכריכות ראויות ומתאימות ולכן החלטנו להביא כאן את הטקסט הנפלא של גדעון עפרת: על פניו, ...
קרא עוד
שנות ה-20 באמנות הישראלית
שנות ה- 20 של המאה הקודמת נחשבות עד היום ל'תור הזהב' של האמנות הישראלית. היצירות של האמנים הארצישראליים דימו את התהוות התרבות העברית והציונית בארץ ישראל על יסודות העבר היהודי אך בוא בעת בצורה אידאליסטית – אופטימית תוך שימוש בסימבוליזם וצבעים אוטופיים. השילוב של היופי והרומנטיות ביצירות בשנים אלה בשילוב הנדירות של יצירות שנשתמרו מתקופה זו, הפכו את היצירות משנים אלה למשאת נפשו של כל אספן אמנות מקומי ובהתאם גם המחירים של יצירות משנות ה- 20 גבוהים משמעותית ממחירים של יצירות מאוחרות יותר. המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, כתב בשנת 1926 כי ארץ ישראל בציוריו של ראובן רובין נראית כמעין "מדרש אגדה": " כך נגלתה לנו הארץ ונחתמה בדמנו ובמוחנו מימי הילדות. על-פי פירוש רש"י והמדרשים ועל-פי סיפורי המעשיות ...
קרא עוד
כבר ממזמן לא "גרפיטי": אמנות הרחוב במיינסטרים, ותודה לבנקסי
השינוי בדמורגפיה של הקונים, מתעשרי ההייטק, הטרנד בקרב ידוענים והתופעה ששמה בנקסי הן רק חלק מהסיבות לתפנית. אלה שהחלו את דרכם כוונדליסטים הם כיום אמנים שנמכרים בסכומי עתק. אמנות רחוב הופכת יותר ויותר נפוצה בשנים האחרונות ומנגישה את שוק האמנות לקהל אספנים צעיר יותר. עד לפני מספר שנים עוד הצטייר שוק האמנות המסורתי כאליטיסטי ומנותק ומיועד לקהילה מצומצמת של מביני עניין. למרות החשיפה של אמנות הרחוב, הדבר לא בא לידי ביטוי במחירים. אלא שבתקופה האחרונה נשברו מספר שיאי מחיר לאמנים המובילים את הז'אנר, והדבר מצביע על שינוי מגמה וגילוי עניין רב יותר באמנות פופ וסטריט-ארט. מוזיקת הראפ, שנולדה בארה"ב כמחאה אותנטית של הקהילה השחורה על היחס מהממסד הלבן, זוהתה במשך שנים רבות עם השוליים, צעירים, מעוטי יכ...
קרא עוד
אופקים חדשים
קבוצת "אופקים חדשים" נוסדה עם קום המדינה ב-1948 על ידי 15 מטובי האמנים בישראל. שלושת מקימי הקבוצה והאמנים המזוהים ביותר עם הקבוצה הם יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. בנוסף חברי הקבוצה כוללים את האמנים הידועים אריה ארוך, יוחנן סימון ופנחס אברמוביץ. שנות הפעילות של הקבוצה היו בין השנים 1965-1948. הקבוצה הביאה השפעות בינלאומיות לאמנות המקומית וכמו כן הקבוצה דגלה במגמת ההפשטה. הסגנון של הקבוצה נע בין הלוקאלי לאוניברסאלי. "אופקים חדשים" היא שהכניסה לאמנות המקומית את האמנות המופשטת בשנות החמישים וראשית שנות השישים. האמנים הבולטים בקבוצה המשיכו ליצור ולהשפיע בשדה האמנות והמורים שבהם העבירו האלה את השפעתם האמנותית בהוראה. שטרייכמן, זריצקי וסטימצקי נחשבים לאבות המייסדים של האמנות המודרנ...
קרא עוד

Also read

0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop