מכירה: Auction 128 תאריך המכירה: 28.06.2008 Item: 48

יוסל ברגנר

יוסל ברגנר נ. 1920 צפת, 1951, שמן על עץ, 62X50 ס“מ, חתום ביידיש. זה עתה הגיע יוסל ברגנר ארצה מאוסטרליה (דרך פאריז) והתיישב בקריית הציירים בצפת. מאחוריו, בין השאר, סדרה ארוכה של ציורים בנושאי הווי העיירה היהודית וסיפורי י.ל.פרץ. ברגנר הביא עמו לצפת מכחול אקספרסיוניסטי שבמסורת האסכולה היהודית של פאריז (נופי הטבע הצפתיים שלו היו אז סוטיניים במובהק), ובאמצעות מכחול זה הפכה גם צפת העתיקה לעיירה מזרח-אירופאית יהודית. זהו ברגנר שבטרם הסמלים הפיוטיים של הגלות והנדודים, אך זהו ברגנר המאחד בציורו הפיגורטיבי את הנרטיב ה”יפואי” שעתיד לפרוץ מתוכו בשנים הקרובות: כחוליו ואדומיו צובעים נגד עינינו קרן בניין ב”שטעטל” הצפתי, ששתי סמטאות מתפרשות ממנו. בעוד הכחול נוטה אל המיסטיקה הצפתית-מזרחית, האדום נוטלנו אל עבר הלהט הרגשי, שני אקורדים מוכרים היטב מאסכולת הציור הצפתי. אך המסתורין והחום ששופע המראה, על ההווי היהודי והערבי שבו (ראו משמאל את שני הערבים בכאפיות ובגלביות), מתחברים לאימה, שאותה מבטא ברגנר במכחולו השחור: לא זו בלבד שברגנר צובע את השמים בעננים שחורים מבשרי רע, אלא שמכחולו השחור קורע את גג הבית ומסגיר את היותו בית נטוש ופרוץ. מן הסתם, אחד מאותם בתים ערביים שננטשו בצפת העתיקה מחמת קרבות תש”ח. ליוסל, העקור, שנאלץ לעזוב את וורשה בגיל 17 וממרחקים ראה אותה עולה באש, עניין עמוק בבתים נטושים, בגירוש ובפליטוּת. כשם שבשנים הקרובות ייתפס לבתים נטושים ביפו כתפאורת קבע לאפוס הבריחה והנדודים, כך נתפסת עינו כבר עתה, עם הגיעו לצפת, לאותו בניין. ברגנר מאניש את הבניין העזוב והתיאטרלי, שפרזוליו המפוארים מסגירים שייכות למשפחה מכובדת. עתה, שרידי הדירה העליונה משתלחים כצעקה דרמטית מעל לראשי העוברים ושבים האדישים לכאב המבוטא בקומה מעל. ברם, יותר משזהו ציור המגלה אמפטיה כלפי הפליט הערבי, זהו ציור המתרגם “רכוש נטוש” לכאבו של פליט יהודי. ברגנר מצייר את ציורו בימי “תור הזהב” של צפת, הימים בהם קסטל, פרנקל, לבנון, קוסונוגי וכל השאר ביקשו לנסח את צפת ה”קדושה” כתחליף לירושלים העתיקה שנפלה בידי הלגיון הירדני. ברגנר מצייר אף הוא את עיר הסוד הקבלית, אך מטמיע בה את סודו האישי, סוד הגולֵה היהודי. זהו ציור נדיר ורב חשיבות להכרת דרכו האמנותית של מי שהנו אולי בכיר הציירים היהודיים החי בינינו. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $20,000 - 30,000

נמכר ב: 46000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסל ברגנר

יוסל ברגנר הוא אחד האמנים הישראלים המוערכים והחשובים בישראל. ברגנר, נולד בוינה לשם יוסף ולדימיר, וגדל בבית שכולו תרבות ורוח: אביו היה משורר שבין השאר תרגם כמה מספריו של פרנץ קפקא לידייש, אמו הייתה זמרת, דודו משה, אחד האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל, היה צייר ובאופן כללי יוסל זוכר בית שכל הזמן עוסק בתרבות וברוח, בין אם ביצירה ובין אם בשיחה אודותיה. בגיל 17 הוא היגר לאוסטרליה ביחד עם אחותו, שם למד באקדמיה לאמנות של מלבורן והמשיך להקיף את עצמו באנשי תרבות ובפרט במי שהפך לחברו הקרוב ביותר לאורך עשרות שנים, המשורר יוסל בירשטיין ז"ל. אשתו של יוסל ברגנר, אודרי, היא ציירת, ולאחר שהשניים עלו יחד לארץ ב-1950 היה תמיד ביתם מקום מפגש לאנשי רוח ותרבות – תחילה בצפת, ולאחר מספר שנים ברחוב ביל"ו במרכז תל אביב. לאחר עלייתו לארץ שינה את שמו הפרטי ליוסל, והפך עד מהרה לאחד האמנים המוערכים והעסוקים בארץ. ציוריו תיעדו את המציאות בארץ על פניה השונות, בתחילת הדרך בעיקר באמצעות מוטיבים שנחשבו גלותיים. עם השנים השתנה היחס לציוריו שכן אותם מוטיבים גלותיים כביכול הפכו לחלק בלתי נפרד מהישראליות, וגם סגנונו של ברגנר עצמו השתנה. בפרט הפכו ציוריו לבהירים יותר, צבעוניים יותר ובמידה מסוימת גם שמחים יותר אם כי אחד המאפיניים העיקריים של עבודתו לאורך כל השנים היה המיזוג העדין בין העצוב לשמח. בנוסף לציוריו עשירי המבע, התפרסם יוסל ברגנר גם כמאייר של ספרים ובהם קלאסיקות רבות ועוד יותר מכך כמעצב תפאורה – ובעיקר למחזותיו של ניסים אלוני ז"ל (אגב, את "הכלה וצייד הפרפרים" כתב אלוני בהשראת סדרת ציורים מפורסמת של ברגנר שכללה בין השאר את "שלושת הבנות והפרפר" ואת "אוכלי הפרפר). מוטיב בולט אחר בעבודתו של ברגנר הוא הפומפיה – שמככבת בציורים רבים והפכה בידי האמן לאנושית להפליא. גם כלי מטבח אחרים מופיעים בציורים של יוסל ברגנר, כשלדבריו הסיבה לכך היא שבילדותו, בהיעדר צעצועים "רגילים", שימשו אותו כלי המטבח למשחקים שונים. בראיונות רבים הגדיר עצמו ברגנר כאיש מקצוע ולא כאמן, אם כי אין ספק שמדובר באחד הציירים הגדולים בתולדות המדינה, ויעיד על כך גם פרס ישראל לאמנות בו זכה בשנת 1980.