מכירה: 156 תאריך המכירה: 31.01.2015 Item: 207

לאה ניקל

ללא כותרת, 1989 ,

אקריליק על בד, 137X137 ס”מ,

חתום ומתוארך.

חתום ומתוארך מאחור.

מקוריות הציור אושרה ע”י הגב’ מירה אבגר, נכדתה של האמנית.

המעקב אחר יצירתה של ניקל בשלושים השנה האחרונות וההתבוננות ביותר מעבודה אחת חושפים לעין הצופה את ”השיטה”, את הסדר, את ההיגיון ואת הארכיטקטורה המדויקת להפליא של ציירת זו.

הסוד העיקרי, שלא אפשר ללומדו או לחקותו, טמון במינון. אף לא מילימטר מיותר בציור, אף לא מילימטר חסר בו. מה שעושה את התמונות למלאכת מחשבת חכמה הוא היחס שבין העוצמות השונות הפועלות בהן. כמו כוח עליון, כשליט כל-יכול, מפעילה ניקל אנרגיות של צבע ובצדן תנועות מכחול; גושים כבדים, לוחצים ובצדם ריחוף בכיוונים שונים; ארגון של כתמים במעמקי מרחב אינסופי ובצדם כתמים, הצפים על פני השטח וקופצים היישר לעין הצופה. תמונותיה מזכירות מערכת של אטומים, היוצרת בהתפרצות-שרשרת כוח אדיר. אולם במערכת זו, כל חלקיק, אפילו הקטן ביותר, יודע את מקומו וזמנו.

ניקל עושה ועשתה את כל מה שבתי-ספר לאמנות מלמדים לא לעשותו. היא שוחה נגד הזרם, נגד הציור הממוסד. היא כה עקבית בכך, עד שאפשר לזהות ממרחקים את סגנונה האישי.

תיאוריות ודיבורים לא יסבירו את החוויה, את המעורבות והרלוונטיות של התמונות הכאילו ”אבסטרקטיות” או, את עכשוויותן, הגם שלכאורה הן אינן אופנתיות. עכשוויותן, בדומה לזו של רביעיות המיתרים הנפלאות של בטהובן, היא תמידית, נכונה בכל תקופה, ולמעשה היא מעבר לכל תקופה. הציור של ניקל אינו ספציפי, אין הוא פונה לקבוצה כזו או אחרת של צופים. יש בו פשטות, כללית כל כך ומורכבות אנינה, הפונה לכל מי שעיניים ושכל רגיש לו.

הציור של ניקל עומד בכל מבחן של גדולי האמנים הבינלאומיים, אך במזגו, אפשר אולי לזהות דבר-מה האופייני לנו, לכאן. ייתכן שאלה החום, התעוזה, לא פעם הקריצה ובעיקר התחכום, המאפיינים לפחות חלק מן האמנות הישראלית במיטבה. יצירתה של לאה ניקל מעוררת את התקווה שיש טעם לחיים פה.

מעבר לכל תקופה, רפי לביא, לאה ניקל – רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1995 , עמ’ 5.

הערכת מחיר: $15,000 - $20,000

נמכר ב: 13000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: לאה ניקל

רבים מגדירים את לאה ניקל כ"גברת הראשונה של הציור הישראלי" – ובצדק: לאה, שנולדה באוקראינה וחיה בתל אביב, פריז, אשדוד, ניו יורק, רומא, יפו ומושב קדרון (שבו גם הלכה לעולמה בשנת 2005), היא מהחשובות שבציירות שפעלו בארץ, יש לה תרומה מכרעת להנחלת הסגנון המופשט בציור הישראלי ולא רק חוקרי ואוצרי אמנות ידעו לזהות את איכויותיה אלא גם הקהל הרחב.. לאה ניקל נולדה ב-1918 והחל מגיל שנתיים גדלה בתל אביב. השחרור הוביל אותה לסטודיו של אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן, שם למדה במשך שנתיים והחלה לגבש את הסגנון המופשט הייחודי שאפיין את ציוריה. הכישרון שלה החל להתבלט ועל מנת להעצים אותו קיבלה ניקל החלטה יוצאת דופן נוספת ביחס לנשים באותן שנים- לעבור לפריז. ניתוץ המוסכמות והטוטאליות אפיינו גם את סגנון ציוריה של לאה ניקל, ובמיוחד לאחר שספגה בפריז – שבה חיה מ-1950 ועד 1961 – השפעה ניכרת מהאקספרסיוניזם ובפרט מסגנון שהתפתח באותן שנים וזכה לשם "טשיזם" (טש – כתם, הפשטה שאין בה כלל אובייקט). אם עד אז ציירה ניקל בעיקר ציורים פיגורטיביים (במיומנות רבה), הרי שההתוודעות לטשיזם שחררה אצלה פרץ יצירתיות עתיר אנרגיה ועז מבע וציוריה באותם תקופה נדמו ל"לפתני צבע" כהגדרתו המדויקת של החוקר והאוצר ד"ר גדעון עפרת. היא התנסתה במגוון טכניקות – ציור באצבעות, שרבוט, חריטה, טפטוף ועוד – ונתנה דרור מוחלט ליצרים שלה, זאת למרות שטף דם במוח שפגע קשות בראייתה. בפריז, וגם לאחר מכן, זכתה לאה ניקל להצלחה מרשימה. היא המשיכה לנוע ברחבי העולם, להציג את עבודותיה בנחשבות שבגלריות הבינלאומיות, ללכת עם הסגנון המופשט עד הסוף ולצייר שילוב מדויק של שמחה ותמיהה, אם כי בסופו של דבר ניכרת בציוריה בעיקר אופטימיות שבאופן טבעי ניתן לייחס לה חלק נכבד מהצלחתה של ניקל לכבוש לבבות רבים. בשנת 1995 אף זכתה ניקל בפרס ישראל לציור, בצוותא עם מנשה קדישמן. לאה ניקל נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 2005. גם בשנותיה האחרונות הרבתה לצייר ועשתה זאת באופן משוחרר לחלוטין לאחר שכבר זכתה כאמור לכבוד ולהכרה חובקי עולם. במקביל דאגה ניקל להקים קרן שלה שתי מטרות: האחת לנהל את עזבונה והשנייה לתרום לרווחתם של ילדים חולי סרטן המאושפזים בביה"ח "שיבא" וכן לילדים אוטיסטים.

בעמוד זה ניתן לראות ציורים של לאה ניקל למכירה ומחירים של ציורים שכבר נמכרו במכירות פומביות בעבר.