מכירה: 156 תאריך המכירה: 31.01.2015 Item: 48

נפתלי בזם

ריקוד בנוף ירושלמי,

שמן על בד, 73X73 ס”מ,

חתום.

ספרות ותערוכה: נפתלי בזם, הולך ושב, מוזיאון תל אביב לאמנות, רותי אופק, דצמבר 2012 – אפריל 2013 , עמ’ 28 , (מצולם).

שתי דמויות נשיות חוזרות ומופיעות בציוריו של נפתלי בזם: האם והרעיה. אימו של האמן היא דמות דומיננטית בציוריו המתארים את משפחתו הגרעינית, שחיה באסן שבגרמניה.

האם מתוארת ישובה ליד השולחן הערוך; מרחפת בדמות מלאך; בעבודות רבות היא מחזיקה בידיה פמוטים. האם מייצגת את העבר היהודי, המלא אמונה, אותה אמנוה שהכזיבה והיא נשרפת עם הפמוטים הצמודים לשדיה. את דמותה של האם מחליפה לימים חנה, רעייתו של האמן. היא מייצגת את החיים החדשים בארץ המתחדשת; היא אישה עמלה, משכילה, היודעת את הדרכים הנכונות לחיים בארץ החדשה. גדעון עפרת כתב: ”מוטיב האם הטובה לא הרפה מציורי נפתלי בזם, מאז המדונות של אוהלי המעברות והפגנות השלום שצייר בראשית שנות החמישים, דרך סמלי האם המתה (פמוטי השבת) בציורו הסימבוליסטי המאוחר יותר ועד לנשים ההריוניות משנות השמונים והנשים החולות משנות התשעים. בציורו שמלה פרחונית, 1985 , מכסה הריונה של אישה גדולה את פני הנוף ההתיישבותי. האישה אדמה הזו היא כאביב מיתולוגי, פלורה ארצישראלית, המפרה את המדבר ומפזרת פרחים משמלתה אל הנוף.

ילדותו של בזם הייתה רוויית חוויות טראומטיות. לדבריו, אימו הייתה הדמות החזקה במשפחה והוא נתן בה אמון מלא, אבל אמון זה התערער במידה רבה כשהגיע כנער לחופי יפו לבדו.

בציור אם מעל עיר, 1963, האם הגדולה המכונפת מחזיקה בידיה פמוטים ופניה קרובים לדג, והיא כמו מרחפת לתוך החלל העכשווי מעל העיר, כשארבעת בני משפחתה נמצאים בתוך סירה. נדמה שבני המשפחה מגיעים מתוך עולם אחר, שאיננו עוד.

נפתלי בזם – הולך ושב, הכניסיני תחת כנפך, רותי אופק, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2012-2013 , עמ’ 13.

הערכת מחיר: $3,000 - $5,000

נמכר ב: 9500

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נפתלי בזם

נפתלי בזם נולד ב- 1924 באסן שבגרמניה. הוא עלה לארץ ב-1939 לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. בין השנים 1943-1946 הוא למד אמנות בבצלאל עם הצייר מרדכי ארדון ושנה לאחר סיום לימודיו החל ללמד בעצמו והפך לעוזרו האישי של ארדון. ב-1947 נסע יחד עם אישתו כחלק ממשלחת למחנות העקורים בקפריסין, מסע אשר השפיע עליו רבות. ב- 1949 בילה בזם 3 שנים בפריז בלמידה בבית הספר הקתולי לאמנות דתית- מודרנית וב-1952 חזר לישראל ועבד עבור התנועה הקיבוצית כמאייר. ב-1954 השתתף בביאנלה לאמנות בונציה והציג תערוכת יחיד במוזיאון תל- אביב. בזם הרבה ליצור עבודות במרחב הציבורי מחוץ לסטודיו; ב-1963 הוא יצר קיר פסיפס עבור משרדי ההנהלה של חברת התעופה "אל-על"; ב-1970 צייר את תקרת אולם קבלת הפנים בבית הנשיא בירושלים; וב-1971 הוא יצר את התבליט בקיר היציאה ממוזיאון "יד ושם". ב-1995 חזר לפריז, הקים שם סטודיו לציור ולאחר שנתיים עבר לשוויץ. ברוב ציוריו של בזם הוא מתייחס לנושאים ציוניים ולתקומת העם היהודי בארצו. במהלך שנות ה- 50 בזם פעל במקביל לתנועת "אופקים חדשים" אשר דגלה במופשט ובחיבור לאמנות בינלאומית. בשונה מהם, יצירותיו של בזם הן פיגורטיביות ובעלות נרטיב ציוני. לרוב הנושאים המופיעים בציוריו עוסקים בשואה, סיפורים מהתנ"ך ומהיסטורית העם היהודי. בציוריו יצר מערך סמלים קבועה הכוללת פמוטים המסמלים את השבת ואת הקודש, ארון אשר מסמל בית ואת האם הטובה, סירה וסולם המתייחסים לעליה, צבר מסמל את הלידה מחדש ודג את שולחן השבת. בזם אף הנכיח את עצמו היטב בעבודות שיצר והתבלט בתערוכות ועבודות ציבוריות רבות לאורך כל הקריירה שלו. הוא פיתח שפה אמנותית מובהקת ושונה מכל אמני תקופתו, אשר במרכזה מערכת דימויים קבועים שהוא עצמו פיתח.