מכירה: 156 תאריך המכירה: 31.01.2015 Item: 86

אביבה אורי

וונוס, סוף שנות ה-60,

שמן וטכניקה מעורבת על בד,

162X97 ס”מ,

חתום. חתום ומתואר מאחור.

מקור: אוסף נחמה ואשר רוזנבלום.

תערוכה: 10 פלוס, מוזיאון תל אביב לאמנות, בנו כלב, אפריל 2008 .

תערוכות: – סלון הסתיו, גלריה גורדון, 1970 .

– מוזיאון דיסלדורף, גרמניה, 1980 .

אוסף נחמה ואשר רוזנבלום.

משפחה מהפועל המזרחי. התחנכתי גם על פי לביא. מי שקרא את סדרת המאמרים שפרסמתי במאי 2003 , במוסף ”ספרים” של עיתון ”הארץ”, על היצירה של ליליאן קלאפיש, מרדכי ארדון, רפי לביא, ואריה ארוך, אגב תערוכותיהם הגדולות במוזיאון ישראל ובמוזיאון ת”א – ודאי הבחין בנימה האישית שבסדרה. אני מספר בה גם על האוסף המשפחתי שלנו, ועל עצמי בבית הוריי. קלאפיש, ארוך, ארדון ולביא קרובים מכדי שאנקוט כלפיהם לשון מרוחקת, כאילו הם ”נושא”. מבחינתי ועבורי הם ”אמנות” שהיא ”חיים”. הרי רפי לביא לימד אותי לראות… הוריי, נחמה ואשר רוזנבלום, היו בין הקונים הראשונים, הספורים, של רפי לביא הצעיר. קנייה בכסף. ובכן, התחנכתי כנער גם על פי רפי לביא. מסביב בוז ללביא, והנה, צא וראה, ”משפחה מהפועל המזרחי” אוספת אותו. עבודה, שתי עבודות, שמונה עבודות, רישומים, שמנים, ומציגה אותו ליד זאדקין, פורטינרי, לסר אורי, אנטוקולסקי, כ”כוח טבע ישראלי”, כמסמך חוקי מייצג של המקום הישראלי הזה. הרי היה מאבק על אופיו של המקום הזה. הרי המאבק התפרס על רוב תחומי החיים. הרי היהודית נהדפה מפני הישראלית. הרי גם לשומר הצעיר וגם לבית”ר היה ”אדם ישראלי חדש” משלהן. הרי ל”שלילת הגולה” היתה כאן משטרה משלה, משטרת שלילת הגולה. הרי יצחק דנציגר ויחיאל שמי הציבו פיסול חוצות (אנדרטאות) גם בשביל לכבוש את פני הארץ, ולהדיח את קבר השיח’. הרי גם אמנים מעולים פעלו כאן בשירות הציונות, ואספנו את רפי לביא גם מתוך אהבה וגם מתוך חרדה לפני המקום הישראלי החדש הזה. אמנות כמסמך, כעדות, כניווט, כאמצעי פיענוח, ובקול קורא. זה לא היה פשוט להזדהות עם לביא: אנשים צחקו עלינו. גם אנשים שלכאורה לביא היה אמור לייצג את ערכיהם. גם אנשי אמנות מובהקים כד”ר חיים גמזו. אני חוזר על עצמי: בעוד 50 שנה יהיה כאן מוזיאון רפי לביא.

מה נשמע בבית, אדם ברוך, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2004 .

(אדם ברוך הוא בנם הבכור של אשר ונחמה רוזנבלום).

הערכת מחיר: $30,000 - $40,000

נמכר ב: 56000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אביבה אורי

אביבה אורי נולדה בצפת בשנת 1922. כבר בנעוריה החלה אורי לעסוק בציור, עיסוק שלא זכה לעידוד מצדו של אביה. למרות זאת, שיעורי האמנות הראשונים שלה נערכו בשנת 1943 אצל משה קסטל תוך ניהול רומן בין השניים שבגינו הפסיקה אורי את שיעוריה אצלו. בשנת 1944 החלה ללמוד אמנות בשנית, הפעם אצל הצייר דוד הנדלר אשר היה בן זוגה עד סוף חיה. בתחילת דרכה, בשנות ה-50, התבססו רישומיה של אורי על נופים, פורטרטים ומראות, אך כבר אז היוו אלה רק בסיס לציוריה. בשלהי שנות החמישים הפכו הנושאים בציוריה של אורי מפיגורטיביים למופשטים יותר ויותר תוך שמירה על תחושה צורנית חזקה. הרכיבים בציוריה מופיעים כשיכבה על גבי שיכבה, מסתירים אלו את אלו. מוטיב המופיע בכל שלבי יצירתה של אורי הינו המלבן – בעבודות רבות מתייחסים המלבנים ל"קברים נסתרים" או ל"טנקים שורדים", אצל אורי המוות שביצירה והיצירה שבמוות הם היפוכים שגורים. עבודותיה של אורי סובבות סביב קומפוזיציות מדוייקות אותן יצרה ברישום קווים אקספרסיבי ומורכב, הקווים בעבודותיה מביעים רגשות עזים וסערות נפש תוך כדי שליטה מלאה בקו ובקומפוזיציה. מתחילת דרכה ועד סוף שנות השישים היו עיקר ציוריה מבוססים על הצבעים השחור והלבן בלבד. הצבע השחור ברישומי הגיר שלה עבה, סמיך ואפל. לקראת סוף שנות ה- 60 החלה אורי לעשות שימוש ביותר ויותר צבעים בהשפעת הפופ ארט, כולל שימוש בצבעי שמן ואקריליק על גבי בד, אולם המשיכה במקביל גם בעבודה עם הנייר כמדיום עיקרי. גם כאשר עשתה שימוש בצבע, בדרך כלל עדיין היה הגיר השחור הבסיס לציור. אביבה אורי ציירת ישראלית אשר נודעה בעיקר בזכות רישומיה. מי שנחרטה בתודעה הציבורית כאישיות רבת מסתורין ואחת מן היוצרות המשפיעות בעולם האמנות הישראלי.