מכירה: 156 תאריך המכירה: 31.01.2015 Item: 92

משה גרשוני

ח”י רקפות, 1984,

צבעי זכוכית, לכה תעשייתית,

גירי שמן וטכניקה מעורבת על נייר,

200X140 ס”מ, חתום ומתוארך מאחור.

”ח”י רקפות הסדרה הידועה ביותר מתקופת הרקפות ומהידועות ביצירתו של גרשוני בכלל, היא לא סידרה של רקפות. הדימוי המרכזי בה אינו רקפת ואינו דמוי רקפת. הרקפות מופיעות בשוליים לעיתים רק כקו מתאר של הפרח או כקו דמוי גבעול. גרשוני יצא לצייר ”ח”י רקפות” וצייר ציור אחר.

שאלה גדולה היא מה מצויר שם בסדרה הגדולה ביותר שלו, בטור-דה-פורס של מי ששמר על מימדים צנועים בדרך כלל. כל הניירות שקדמו לה וגם עבודות הנייר שבאו אחריה מתפוצצים בתשוקה, מעוצמה, אבל צנועים בגודלם. העובדה שהם מרוחים באצבעות על נייר לא גדול יוצרת ניגוד.

הדבקות והפגיעות של הנייר מול התפוצצות שעליו. לא כך כאן. ”ח”י רקפות” שריר של יכולת, הפגנה של עוצמה גדולה, של חיות. קשה לדמיין איך מציירים ציור כזה בכריעה ובאמצעות הידיים. כשהסדרה הוצגה ”בנעמי גבעון, אמנות בת זמננו ”, ב-1984 היא היתה תערוכה בהמשכים. הגלריה לא הכילה אותה. אלו הציורים הגדולים ביותר שצייר על נייר. גודלם 140X200 ס”מ, נוצר מחיבור שני גליונות בגודל 140X100 ס”מ.

החיבור נעשה בגלוי, על הצד המצויר, באמצאות מסקינג טייפ שחור או צהוב, שחילק כל יחידה ענקית כזו לשניים. הציור עצמו מצויר תוך התעלמות מהחיתוך, אבל בתוך הסערה של הצמיחה כלפי מעלה יש קו חותך, מרסן, גיליוטינה. ”

” שרה בריטברג-סמל, גרשוני, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2010-2011, עמ’ 216.
.

הערכת מחיר: $15,000 - $20,000

נמכר ב: 28000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: משה גרשוני

משה גרשוני נולד ב-1936 בתל אביב לשני הורים יוצאי פולין, הוא גדל בבית חילוני אך התחנך במוסדות דתיים ולאורך ילדותו גדל בצל השואה ואלו יבואו לידי ביטוי בעבודותיו בעתיד. דרכו האמנותית של גרשוני החלה בשנות ה-60 של המאה ה-20 בעבודות פיסול מופשטות במסגרת "מכון אבני" בה לימדו חברי קבוצת "אופקים חדשים". ב-1969 הוצגה תערוכת היחיד הראשונה של גרשוני במוזיאון ישראל אשר כללה ציורים ופסלים מופשטים המבטאים את השפעת ה"פופ- ארט" על גרשוני. כעשור מאוחר יותר גרשוני יוצר עבודות ומייצבים פיסוליים וגופניים אשר הושפעו מהאמנות המושגית ובו בזמן התייחס גרשוני גם לערכים הפוסט- מנימליסטים והפורמליסטים של התקופה והדגיש את חשיפת תהליך העבודה של האמן כמובן תוך שמירה על המאפיינים הצורניים של האמנות המושגית כגון שימוש בטקסט, סדרתיות והדגשת המימד הרפלקסיבי של העבודות. בהמשך הכניס גרשוני תכנים שחרגו מן הייצוג האמנותי ה"טהור" והופיעו ביצירותיו התייחסויות אישיות לאמן ולמשפחתו. בשנים אלו היה גרשוני חבר בקבוצת "מצר – מסר" אשר עסקו בבעיות פוליטיות וחברתיות וב-1972 החל גרשוני ללמד במחלקה לאמנות ב"בצלאל" והיה אחד מהמורים המרכזיים שעודדו את תלמידיהם ליצור אמנות פוליטית וכתוצאה מכך פוטר מעבודתו. לאחר מכן עבר גרשוני ללמד ב"מדרשה" ברמת השרון ובמשך אותן שנים הציג מיצבים רבים בגלריות ומוזאונים. בשנת 1977 החל לעסוק בזיכרון השואה ואף הציג בביתן הישראלי בביאנלה לאמנות בונציה. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 ניתן לראות שינוי רב בעבודתיו, שימוש בצבע אדום, התייחסות לשואה, וציון סמלים אישיים, ציוניים, מוסלמיים ונוצריים. כל זאת תוך שיתוף נקודת מבטו שלו על עצמו אשר מובילה להכרתו כהומו-סקסואל ומביאה ביצירותיו את הדיון על זהות. במקביל עסק גם בהדפסים אשר גם בהם שילב טקסטים מכתבים יהודיים ואלמנטים איקונוגרפיים. ב-2003 נבחר גרשוני לקבל את פרס ישראל על עבודתו בתחום הציור אך לאחר סירובו להשתתף בטקס נלקחה ממנו האפשרות לקבל את הפרס. בהמשך ולאחר למותו הוצגו יצירותיו בתערוכות שונות בארץ ובעולם. גרשוני בולט בעצם היותו אמן מחדש אשר נוגע בתכנים פוליטיים, חברתיים ואישיים וכמי שהשפיע על האמנות הישראלית להשתחרר מהאיפוק ולהציע שפע של רגש על נושאים שונים בחברה הישראלית.