מכירה: 158 תאריך המכירה: 27.06.2015 Item: 37

יוסל ברגנר

טבע דומם, (1941)

שמן על עץ, 40X51 ס”מ,

חתום. חתום מאחור.

מקור: מר פוטסינסקי.

גלריה ג’וזף בראון, מלבורן.

אוסף פרטי, מלבורן.

תערוכות:

מורדים וסמנים מבשרים 1937-1947 , נשיונל גלריה ויקטוריה, מלבורן, 1962, מס’ 5, תווית מודבקת מאחור.

תערוכת סתיו, גלריה ג’וזף בראון, מלבורן, 1979 , מס’ 97 יוסל ברגנר. רטרוספקטיבה, גלריה בניול, מלבורן, 11 בספטמבר – 8 בדצמבר 1985,

מס’ 17 .

על רקע שנתו ה-95 של יוסל ברגנר, מחזירנו הציור הנדיר הזה אל ערש יצירתו, לפני למעלה משבעה עשורים. ברגנר נולד בוינה למשורר הנודע מלך ראוויטש ורעייתו הזמרת פאניה ברגנר, וגדל בורשה בבית יהודי תרבותי. מגיל צעיר למד ציור – תחילה בבית הספר ואחרי כן אצל הצייר הירש אלטמן, ובשנת 1937 כשהוא בן 17 בלבד, היגר ברגנר בגפו למלבורן, אוסטרליה. במלבורן הצטרף ברגנר ל”חברה לאמנות בת זמננו” – קבוצת אמנים צעירים עליה נמנו בין היתר הציירים ארתור בויד, סידני נולן, נואל קוניהאן וג’יימס וויגלי – לימים, מחשובי האמנים האוסטרליים. אמני הקבוצה (שחלקם היו קומוניסטים) וברגנר, שהפך במהרה לדמות בולטת ביניהם, הובילו את מגמת הריאליזם-החברתי המקומית, אחרי שזו כבר התבססה במקסיקו ואמריקה הלטינית, ארצות הברית, גרמניה, איטליה וכו’ (מגמה שכידוע תופיע בישראל בעשור הראשון שלאחר הקמת המדינה). ציוריו של ברגנר מתקופתו באוסטרליה הוקדשו לתיאורים ממציאות חייו: ידידיו, שכניו, הנדכאים מפרברי העוני, האבוריג’ינים – ילידי אוסטרליה העקורים, וכן גם יהודי פולין הנרדפים עוד בטרם נודעו זוועות הנאציזם והיקפה של מלחמת העולם השנייה. יצירתו דאז נסמכה על תפישת עולם הומניסטית שערכיה לא איפשרו לו אלא לרתום את מכחולו למען ביטוי סבלו של האדם ולזעוק את זעקתו שלא נשמעת. יצירתו הדרמטית, ההבעתית והביקורתית של ברגנר, ושל עמיתיו, טלטלה את האמנות האוסטרלית דאז שהיתה אקדמית ושמרנית בעיקרה – בתכניה החריפים ובשפתה האקספרסיבית. לא בכדי הוצגו ציוריו, וביניהם גם הציור הנוכחי, בתערוכה ההיסטורית ”מורדים ומבשרים: (Rebels and Precursors 1937-1947) שנערכה בשנת 1962 בגלריה הלאומית של מדינת ויקטוריה במלבורן, לסיכום פעילותם החשובה של ברגנר וחבריו לקבוצה. בציור מוקדם זה שלפנינו הניח ברגנר בן ה-21 על גבי פיסת בד לבן כד ולצדו ערימת בצלים, גזרים וירקות אחרים. מערך הטבע הדומם, שמצויר בקווי מתאר עבים ובפלטה חשוכה (שמאפיינים את ציוריו מהתקופה), משקיף דרך חלון פתוח אל הרחוב הריק, על בתיו הגבוהים, חלונותיו השחורים ושמיו הקודרים. זוהי סעודת עניים, והרחוב – תפאורת חייהם האלגית. הטבע הדומם שלפנינו הוא תיאור סמלי שמייצג את שולי החברה הנסתרים מן העין ומן הלב. במובן הומני רחב יותר הציור מסמל גם את בדידותו של האדם המודרני, ואם נאמץ משמעויות מסוגת ה”ואניטס” של ציורי טבע דומם כי אז מסמל הוא גם את הבלי החיים וזמניותם. במבט רטרוספקטיבי על יצירתו של ברגנר, הציור הנוכחי מבשֹר את ציורי הטבע הדומם הסוריאליסטיים-סימבוליים, אלו שלימים הפכו לסימן ההיכר הברגנרי, בעודם מואנשים ומונפשים תחת מכחולו. זהו אפוא ציור מפתח במכלול יצירתו של יוסל ברגנר, שראוי היה להימצא באוספו של מוזיאון אוסטרלי או ישראלי חשוב. במבט רטרוספקטיבי על יצירתו של ברגנר, הציור הנוכחי מבשֹר את ציורי הטבע הדומם הסוריאליסטיים-סימבוליים, אלו שלימים הפכו לסימן ההיכר הברגנרי, בעודם מואנשים ומונפשים תחת מכחולו. זהו אפוא ציור רב חשיבות במכלול יצירתו של יוסל ברגנר.

רון ברטוש

הערכת מחיר: $20,000 - $30,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסל ברגנר

יוסל ברגנר הוא אחד האמנים הישראלים המוערכים והחשובים בישראל. ברגנר, נולד בוינה לשם יוסף ולדימיר, וגדל בבית שכולו תרבות ורוח: אביו היה משורר שבין השאר תרגם כמה מספריו של פרנץ קפקא לידייש, אמו הייתה זמרת, דודו משה, אחד האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל, היה צייר ובאופן כללי יוסל זוכר בית שכל הזמן עוסק בתרבות וברוח, בין אם ביצירה ובין אם בשיחה אודותיה. בגיל 17 הוא היגר לאוסטרליה ביחד עם אחותו, שם למד באקדמיה לאמנות של מלבורן והמשיך להקיף את עצמו באנשי תרבות ובפרט במי שהפך לחברו הקרוב ביותר לאורך עשרות שנים, המשורר יוסל בירשטיין ז"ל. אשתו של יוסל ברגנר, אודרי, היא ציירת, ולאחר שהשניים עלו יחד לארץ ב-1950 היה תמיד ביתם מקום מפגש לאנשי רוח ותרבות – תחילה בצפת, ולאחר מספר שנים ברחוב ביל"ו במרכז תל אביב. לאחר עלייתו לארץ שינה את שמו הפרטי ליוסל, והפך עד מהרה לאחד האמנים המוערכים והעסוקים בארץ. ציוריו תיעדו את המציאות בארץ על פניה השונות, בתחילת הדרך בעיקר באמצעות מוטיבים שנחשבו גלותיים. עם השנים השתנה היחס לציוריו שכן אותם מוטיבים גלותיים כביכול הפכו לחלק בלתי נפרד מהישראליות, וגם סגנונו של ברגנר עצמו השתנה. בפרט הפכו ציוריו לבהירים יותר, צבעוניים יותר ובמידה מסוימת גם שמחים יותר אם כי אחד המאפיניים העיקריים של עבודתו לאורך כל השנים היה המיזוג העדין בין העצוב לשמח. בנוסף לציוריו עשירי המבע, התפרסם יוסל ברגנר גם כמאייר של ספרים ובהם קלאסיקות רבות ועוד יותר מכך כמעצב תפאורה – ובעיקר למחזותיו של ניסים אלוני ז"ל (אגב, את "הכלה וצייד הפרפרים" כתב אלוני בהשראת סדרת ציורים מפורסמת של ברגנר שכללה בין השאר את "שלושת הבנות והפרפר" ואת "אוכלי הפרפר). מוטיב בולט אחר בעבודתו של ברגנר הוא הפומפיה – שמככבת בציורים רבים והפכה בידי האמן לאנושית להפליא. גם כלי מטבח אחרים מופיעים בציורים של יוסל ברגנר, כשלדבריו הסיבה לכך היא שבילדותו, בהיעדר צעצועים "רגילים", שימשו אותו כלי המטבח למשחקים שונים. בראיונות רבים הגדיר עצמו ברגנר כאיש מקצוע ולא כאמן, אם כי אין ספק שמדובר באחד הציירים הגדולים בתולדות המדינה, ויעיד על כך גם פרס ישראל לאמנות בו זכה בשנת 1980.