מכירה: 160 תאריך המכירה: 30.01.2016 Item: 130

רפי לביא

ללא כותרת, 2003 ,

אקריליק על דיקט, 122X122 ס”מ,

חתום ומתוארך. חתום ומתוארך מאחור.

ספרות ותערוכה: רפי לביא, ציורים 2003-2005 , ערבי שפם סגול, גלריה גבעון, גלריה אספרגר, גרמניה, דצמבר 2005 – ינואר 2006 , עמ׳ 13 (מצולם).

רפי לביא, כמו אורקל וירטואוזי, מעלה מנשיית שאול את כל רוחותיו של המודרניזם. מחוות היד, הקוראת לרוחות האלה לבוא, בועלת לשפה אחת ואחדותית את המודרניזמים המזוהים כ”בינלאומיים” עם אלה המזוהים כמקומיים. שליטתו המוחלטת של לביא בשפת הגוף של הציור המודרני מולידה את ה”שם” ואת ה”כאן” כלשון אחת, הדוברת את הסערה בלידתה מחדש מתכריכיה: רוח האוב הפוביסטית, זו של מכת הצבע הזוהרת, הטהורה, המשוגעת מאושר פראי, משתלחת ובאה; הנצנוץ האימפרסיוניסטי משתבר ונרעד וחוזר ונעלם. ההטחה האקספרסיוניסטית נסתמה ומתגלה בשנית כמו גודש מחניק, כמו גוש שנפלט מגרון סתום; חריצת העיפרון בדיקט מציפה מרחבים הרריים, שבהם טבועים נופי צפת של זריצקי – ושוב ושוב מתגלגלת וחוזרת הפיגורה דמויית השולחן האדום של ארוך: דמות זו צפה ועולה כמו גולם שטרם נשלמה בריאותו והוא שרוי בעיצומו של טקס היווצרות כושל… הוא סיוט או חלום או הד של הרחף התת-תודעתי הסוריאליסטי, אותו רחף רדוף שהוליד הציור המודרניסטי באותו רגע כבר-ארכאי של פריצתו ה”חייתית” או הפוביסטית – פריצה שלביא מצטט כמי שמדבר את הציטוט כלשון ראשונית, כשפת אם. שבא סלהוב, ערבי – שפם סגול, גבעון גלריה לאמנות, גלריה אספרגר, 2005 , עמ’ 7

הערכת מחיר: $8,000 - $12,000

נמכר ב: 12000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: רפי לביא

נולד בשנת 1937 ברמת גן. החל את דרכו עולם האמנות הפלסטית לאחר שהשתתף בחוג אמנות של חיים גמזו באוניברסיטה העממית בתל אביב. בשנת 1955 התגייס לצבא אך שוחרר לאחר שנפצע והוכר כנכה צה"ל. לביא נחשב בפני רבים כאחד האמנים החשובים ביותר ובעלי ההשפעה המרכזית ביותר באמנות הישראלית ככלל ועל הציור הישראלי בפרט. בשנת 1965 החל לעבוד כמורה במדרשה לאמנות וחינך דורות של אמנים צעירים. לציוריו שפת סימנים אשר לרוב משקפת את עולמו הרגשי, הרציונלי והאישי, כאשר התבוננות בציוריו היא מלאכת פענוח סמלים שמחייבת שימוש במאגר עשיר של אסוציאציות מורכבות. לביא הפך להיות האמן המינמליסט המזוהה ביותר שעבד עם חומרים שלא היו מקובלים ונחשבו נחותים, כאשר בציוריו הוא מציג אסתטיקה חדשה של קומפוזיציות לא מקובלות, מחיקות, מצעים של דיקטים ושימוש בצבעי אקרילק וצבעים תעשייתים במקום בדים וצבעי שמן. רבים מיצירותיו מבוססים על שרבוט ספונטאני עם עיפרון, אשר הפך להיות אחד ממאפייני ציוריו הבולטים. במהלך השנים נהג לביא להדביק לציוריו צילומים, רפרודקציות וכרזות שונות, ובכך העמיד ביצירה אחת רמות אסתטיקה שונות והפך את הבנאלי והסתמי לאמנות. בשנות השמונים אצרה שרה ברייטברג-סמל את אחת התערוכות החשובות והזכורות באמנות הישראלית "דלות החומר" במוזיאון תל אביב, כאשר את ציוריו של לביא היא שמה במרכז כמוביל בעולם האמנות הישראלי וסמל לסגנון "דלות החומר" שנבנה סביבו וסחף אחריו אמנים רבים וחשובים. סגנון זה התאפיין בשימוש בחומרי יצירה דלים וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית.