מכירה: 160 תאריך המכירה: 30.01.2016 Item: 140

מיכאל דרוקס

ללא כותרת, 1969 ,

שמן על עץ, 62X81 ס”מ,

חתום ומתוארך. חתום ומתוארך מאחור.

מקור: אוסף גבי ועמי בראון.

החזרה לגוף האדם בציור מסתמנת כאחד משיאי האוסף בחטיבה של שלושה גופי עבודה – הציור המוקדם של אורי ליפשיץ, של יאיר גרבוז ושל מיכאל דרוקס, שלושתם אמנים צעירים בשנות ה- 60 , שבמחצית השניה של העשור פיתחו ציור פיגורטיבי חדש שבמרכזו הגוף האנושי. עבודותיהם באוסף משקפות לא רק את חדירתו של הגוף לציור הישראלי לאחר שנים של ייצוג מרחיק, אלא גם מהלך מרתק של שינוי שהתחולל בסוף שנות ה- 60 . בציורו של דרוקס אפשר לזהות מפנה משמעותי בין ציור מ -1967 , ובו סצינה ארוטית (בית זונות?) שנושאת עדיין הקשר אסוציאטיבי ”תרבותי” המעוגן במסורת הציור – לבין ציור מ- 1969 , המתאפיין בצבעוניות של חוברות קומיקס וסרטי אנימציה. מפנה חריף זה… מקביל למפנה בספרות ובשירה שהובילו יוצרים כנתן זך, חנוך לוין, דוד אבידן ואחריהם גם יעקב שבתאי. כמו דמויותיו של חנוך לוין, הדמויות המאכלסות את ציוריהם של ליפשיץ, גרבוז ודרוקס כולן איברים ויצר: אין פאתוס של סבל היחיד, אין הבטחה, אין טרנסצנדנציה, אדם לעצמו זאב. פעילותן הנמרצת של הדמויות ממקדת אותן בגופן, במיניותן ה”טבעית”, שאותה הן נושאות כדרכם של בעלי החיים – מזדקרת, פעורה, גרוטסקית, פגיעה, טעונה חיוניות משונה, קיומית. אולי זו עליצות קרנבלית החוגגת את קריעתם של כבלי ההיררכיה, ערעור מושגים של גבוה ונמוך, פריצת מחסומים של מוסר ונורמה, ומכל מקום היא מקרינה הוויה של אחרות – גופנית, תרבותית, לשונית. העליצות הקרנבלית – תיעול הדחייה והפחד אל הצחוק ואל הגוף הגרוטסקי – היא רב קולית במהותה, דינמיקה הפותחת מרחב אלטרנטיבי. כנגד האנדרטאות שהוקמו לאחר מלחמת ששת הימים, תוצרי הפאתוס של האופוריה הלאומית – ציורים אלה מפרקים כל סמכות, מנמיכים כל שגב, ובמובן זה יש בהם מן החתרנות הפוליטית.

גליה בר אור, מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין חרוד, 2009 .

הערכת מחיר: $2,000 - $3,000

נמכר ב: 3800

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם