מכירה: 160 תאריך המכירה: 30.01.2016 Item: 149

סיגלית לנדאו

, 2007 , Vomitus-Narcissus

ברונזה, גובה: 72 ס”מ, רוחב 105 ,

חתום ומתואר .AP

תערוכות:

– ”חדר האוכל”, מכון KW לאמנות עכשווית, ברלין, נובמבר 2007 – ינואר 2008 .

– ”קריאטידה”, מוזיאון הנגב לאמנות, באר-שבע, ספטמבר 2012 – ינואר 2013 .

הפסל שלפנינו נקרא Vomitus-Narcissus והוא מתייחס לדמותו של נרקיסוס (או בעברית: נרקיס) מן המיתולוגיה היוונית. ניזכר בקצרה בעלילה כפי שזו מופיעה בספר השלישי של ה”מטמורפוזות” לאובידיוס: נרקיסוס נולד לנימפת המים ליריאופה שאת בתוליה חילל אל הנהר קפיסוס. בינקותו שבה לבבות וכשהתבגר הפך לעלם יפה תואר. בהמשך העלילה מתוארת התאהבותה של הנימפה אכּו בנרקיסוס ואכזבתה נוכח קריאתו הלועגת ”אספי את ידיך ממני!”, כפי שנהג כלפי כל. בעקבות התנהגותו נענש נרקיסוס ונגזר עליו להתאהב בבבואתו, לגווע ולמות. וכך, באחד הימים עצר הנער ליד פלג נחל לאחר שצימאונו הציק לו, ובעודו שותה, כך מסופר, הוא ”השתאה לצלמו הממהו במים {…} ויתאהב בתקווה {…} כל הדרו הקוסם הפעם הקסים את נושאהו”. נרקיסוס התאהב בצלם עצמו. הוא המשיך לשבת על גדות הנחל כי ”מהסתכל בצלמו המטעה לא תשבענה עיניהו, ובגללן הוא גוע”. לאחר שקונן על מר גורלו צנח ראשו של נרקיסוס ארצה והוא מת. מסופר כי גופתו נעדרה לאחר מותו המוזר ורק פרח נותר במקומה, ”צבע צהב לו להציץ ועלים לבנים יעתרוהו” – זהו פרח הנרקיס.

על הרקע הזה נוצר פסלה של לנדאו, אלא שנרקיסוס הזה אינו נער כי אם אישה, וזו אינה מרותקת לדמותה הנשקפת במים אלא כורעת בתנוחת הטלת שתן או לידה ומקיאה (כך מתארת האמנית). מכאן כותרת הפסל – Vomitus-Narcissus , כלומר ”קיא-הנרקיס” או ”נרקיסוס של הקיא”. במידה רבה עומד מכלול יצירתה של לנדאו בסימן האכילה, ומאכלים שונים (כגון צמר-סוכר, מלח, תפוחים, מלונים, אבטיחים, שלגונים, מיצים וכו’) הופיעו עוד ועוד בעבודותיה. הפסל הנוכחי, שהוצג בין היתר בתערוכתה החשובה ”חדר האוכל” במכון KW בברלין, עומד דווקא בסימן דחיית האוכל והקאתו. לנדאו התחילה ליצור את הפסל בשנת 2006 , בתקופה בה היתה בהריון ובזמן מלחמת לבנון השנייה, ואפשר שנטעמו בו משקעים אישיים-חברתיים אלו. המצב בו האישה מקיאה (תוך כדי הזנת העובר שברחמה) מחזק את האפשרות הביוגרפית להיריון, אך הקיא איננו מים, הוא לא נקי או שקוף ואינו מאשר חיים – בבואת האישה לא תשקף כבסיפור המיתולוגי. זוהי נקודת ההיפרדות של נרקיסוס-וומיטוס מן האגו, מעצמו, פרידה אשר בכוחה למנוע את מותו ולאפשר לו, או מוטב – לה, להקדיש את אהבתה לבתה שבדרך. לצד הפן הביוגרפי האפשרי הזה בל נשכח כי יצירתה של לנדאו עוסקת פחות במיקרו ויותר במאקרו, כלומר פחות בהיבטים אישיים ויותר באלגוריות בעלות תוקף חברתי, תרבותי ואנושי. וכך, בהחלט עולה על הדעת כי לנדאו, כאישה בהריון וכאמנית הרגישה להיסטוריה ולמציאות האקטואלית, הרהרה באותם ימים של מלחמת לבנון השנייה על עתיד בתה שטרם נולדה, תוך שהיא זוכרת גם את הצד הזה של הארץ, כפי שתיארו אותה תריסר נציגי שבטי ישראל אותם שלח משה לתור את הארץ – ”ארץ אוכלת יושביה” (במדבר, יג’, לב’). ארץ שאוכלת ואוכלת ואוכלת עד הרגע שתצטרך להקיא. למעשה, Vomitus-Narcissus הוא בעצם גם דיוקנה של האומה-האם (במובנה הישראלי) ושל אמא-אדמה (במובן האנושי).

רון ברטוֹש

הערכת מחיר: $25,000 - $35,000

נמכר ב: 24000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: סיגלית לנדאו

סיגלית לנדאו היא אמנית רב תחומית שיוצרת בווידאו, פיסול ומקימה מיצבי אמנות. לנדאו נולדה ב-1969 בירושלים, היא למדה אמנות לתואר ראשון ב"בצלאל" בין השנים 1994-1990 ולאחר מכן המשיכה לתואר שני שסיימה ב-1995. כיום היא מתגוררת ויוצרת בישראל. לנדאו נוגעת בסוגיות חברתיות, היסטוריות ופוליטיות במדיומים שונים. לנדאו לעתים קרובות יוצרת בעזרת חומרים מוכנים מראש ומייצרת מיצבים בקנה מידה גדול. סיגלית לנדאו התפרסמה לראשונה כשסיימה את לימודיה ב"בצלאל", כאשר השתתפה בשתי תערוכות קבוצתיות של פרויקט האמנות "ארט פוקוס". בפרויקט בו השתתפה, קבוצת האמנים הציגו את יצירותיהם בחללי התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. בפרויקט לנדאו יצרה מיצב בו היא מדמה את אורך חייו של חסר בית המתגורר בתחנה המרכזית החדשה. ב-1995 לנדאו הציגה לראשונה תערוכת יחיד במוזיאון ישראל. המיצב שיצרה לתערוכה היה טעון בנושאים פוליטיים ולאומיים. בתערוכה יצרה מיצבים דרמתיים גדולי ממדים. ב-2005 סיגלית לנדאו הציגה תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות. התערוכה שנקראה "הפתרון האינסופי" הוצגה בחלל בית הלנה רובינשטיין. בתערוכה לנדאו הציגה פסלים מחומרים מגוונים, עבודות ווידאו, אובייקטים עשויים מסוכר ומצופים במלח. התערוכה עסקה בנושאים טעונים, פוליטיים ועכשוויים וזכתה להצלחה רבה. בין היצירות המוכרות ביותר מתערוכה זו היא יצירת הווידאו "DeadSee" בה רואים את האמנית בין אבטיחים המסודרים בצורת ספירלה. הווידאו מציג את האבטיחים נפרדים באיטיות מהספירלה שנפרמת. היצירה זכתה להצלחה והוצגה בין השאר במוזיאון ה- MOMA בניו יורק שם לנדאו הציגה תערוכת יחיד בשנת 2008. לאחר מכן היצירה עברה לתערוכת הקבע של אמנות ישראלית במוזיאון ישראל. לנדאו ייצגה את ישראל בביאנלה בוונציה בשנת 2011. בתערוכה הציגה מיצב שעוסק בנושא שחוזר רבות ביצירותיה – ים המלח. בעבודותיה המאוחרות לנדאו הציבה חפצים בקרקעית ים המלח והוציאה אותם כאשר היו מכוסים בשכבה של מלח. העיסוק בים המלח נבע מרצון של לנדאו להגיע לפרויקט בו היא תבנה גשר מלח צף אשר יחבר בין ישראל לירדן. במהלך שנות יצירתה הציגה לנדאו תערוכות יחיד רבות במוזיאונים ובגלריות הנחשבות ביותר בארץ ובעולם. לנדאו זכתה על יצירתה בפרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר בשנת 2004. כמו כן ב-2016 זכתה בפרס סנדברג לאמן ישראלי מטעם מוזיאון ישראל. יצירות רבות של לנדאו נמצאות באוספים מובילים בארץ ובעולם כגון מוזיאון ישראל, מוזיאון תל-אביב, MOMA ניו-יורק, Brooklyn Museum ניו-יורק ועוד. כיום, סיגלית לנדאו נחשבת לאחת האמניות הישראליות המצליחות בסצנת האמנות הבינלאומית.
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop